דיון תומאס, שמתחיל קריירה חדשה כפרשן, משחזר את סוד ההצלחה של מכבי ת"א באמצע העשור הקודם: "לא רק חברים לקבוצה, אלא אחים לכל דבר"
לא נופתע אם האסוציאציה הראשונה שלכם למשמע השם דיון תומאס היא ימיו במכבי ת"א או הכינוי "ציון", שהדביק לו בזמנו פיני גרשון. הפורוורד האמריקאי, היום כבר בן 45, היה חלק מהשושלת של הצהובים באמצע העשור הקודם שהניפה שני גביעי יורוליג. אלא שאלו היו רק שתיים מחמש העונות שלו פה, במה שהפך לבית נוסף עבורו אחרי שהתחתן עם אישתו הישראלית.
דף השחקן והסטטיסטיקות של דיון תומאס | פאנצ'ו הודג'ס: מכפר בלום להוליווד | קית' בנט שומר מקום חם בלב לישראל | מייק קרטר: "המשוגע" של אולם הפחים | ראדנקו דובראש מתגעגע לאוסישקין ומשחזר את עונת 92/93 | טרנס רנצ'ר היה שמח לחזור לישראל כמאמן ראשי
תומאס הגיע ארצה לראשונה במהלך עונת 98/99 כזר למכבי ראשל"צ, אחרי פציעה לא קלה שגרמה לו להיפלט מהליגה הספרדית בתום מספר עונות נהדרות. הוא הציג יכולת נהדרת, רשם כ-16 נקודות ותשעה כדורים חוזרים למשחק וחזר מגן נחום לספרד. הדרכון הישראלי שהוציא בזכות נישואיו גרם לו לשוב ארצה כמתאזרח ולשחק במכבי ת"א, אותה עזב בעקבות פציעה קשה נוספת, שגרמה לו להיעדר מפיינל פור 2005.
אחרי עונה בלאריסה היוונית ובמושבה הישראלית קצרת הטווח בצסק"א סופיה, חזר תומאס וסיים את הקריירה בארץ. הוא בילה חצי עונה בגבעת שמואל ומשם המשיך למכבי חיפה בליגה הלאומית, לה עזר לחזור לליגת ווינר סל אחרי שלוש שנים.

"אני מבורך שהייתי יכול לשחק כל כך הרבה שנים כמקצוען", אומר תומאס בראיון לאתר המנהלת, "נהניתי מ-14 שנות משחק במקומות נהדרים ושונים כל כך. בולגריה, יוון וספרד הן כולן מדינות נהדרות, אבל הכי כיף ו'קל' היה לי לחיות בארץ, בגלל שהיא הכי דומה לארה"ב. אחד היתרונות הכי גדולים מבחינתי, ואני מאמין שגם מבחינת שאר האמריקאים בישראל, הוא שכולם דוברי אנגלית ברמה כזו או אחרת, הסרטים והטלוויזיה אינם מדובבים ולא במקרה הרבה אמריקאים עברו לגור בישראל".
שיחקת את רוב הקריירה שלך בליגה הספרדית, שכבר אז נחשבה לחזקה וקשה מאוד. אתה עדיין עוקב אחריה?
"מבחינת רמת כדורסל ורמת אימון, אני חושב שכיום ספרד היא הליגה הכי חזקה פרט ל-NBA. יחד עם זאת, אני חייב לציין שהפופולריות של הכדורסל רק הולכת וגדלה גם בשאר המדינות בהן שיחקתי. מה שעושה את הליגה הספרדית כל כך חזקה היא שהרבה מאוד מאמנים מהטופ האירופי עובדים בה. כמובן שגם בישראל ובמדינות אחרות יש מאמנים נהדרים שרק הולכים ומשתפרים. אני שם לב שיותר ויותר אנשי כדורסל מבינים כמה טוב ותחרותי הכדורסל בארץ".
איך היה המעבר מקבוצות מרכז טבלה בספרד לאלופת היורוליג?
"השנתיים במכבי ת"א היו מהטובות ביותר בקריירה שלי. בקבוצות בהן שיחקתי בספרד הייתי אולי משמעותי יותר וגם עשיתי אולי יותר כסף, אבל מה שעשה את השנתיים האלו במכבי לכל כך מיוחדות היו החברים הנהדרים שהיו לי בקבוצה. לאורך הקריירה זכיתי לשחק בהרבה קבוצות נהדרות, אבל אני חושב שזו הייתה הקבוצה הכי מחוברת וקרובה שהייתי בה. זה מה שעשה אותה גם לכל כך מיוחדת. הרבה קבוצות מחזיקות סגל חזק עם שחקנים טובים, אבל מעטות אלו שהיו מחוברות כמונו אז – ולמעשה גם היום. רבים ממי ששיחקו איתי אז עדיין חברים טובים שלי".
.jpeg)
***
אוניברסיטת אילינוי הוציאה לאורך השנים המון כוכבי כדורסל – מדרון וויליאמס, אדי ג'ונסון, דרק הארפר וניק אנדרסון שכיכבו ב-NBA ועד בריאן רנדל, וורן קרטר, די בראון ואחרים שהגיעו ארצה. אף אחד מהם לא הגיע שם לשיאים שקבע דיון תומאס, שגם 22 שנה אחרי משחקו האחרון בקולג' עדיין מחזיק בתואר מלך הסלים שלה עם 2,129 נקודות בקריירה.
הוא נבחר בתחילת הסיבוב השני בדראפט 1994 וקיבל הזמנה למחנה הסופי של דאלאס, אבל יצא לספרד ושיחק שם ארבע עונות יפות מאוד, עם ממוצעים גבוהים והרבה הערכה מקצועית. "תתפלא אולי לשמוע, אבל המעבר מה-NCAA ל-ACB לא היה כזה קשה עבורי", הוא אומר, "כמובן שהייתי צריך להתרגל לשינויים בחוקה, אבל מבחינת האווירה, ספרד דמתה מאוד למה שהכרתי בכדורסל המכללות. האנרגיות של הצופים והתגובות שלהם למה שמתרחש על הפרקט הזכירו לי את אילינוי. התשוקה של הקהל בכדורסל האירופי ובכדורסל המכללות דומה מאוד".
אתה עדיין בקשר עם אלו ששיחקו איתך לאורך הקריירה הארוכה שלך באירופה?
"כן, בוודאי. ביליתי 14 שנים מחיי שם, כך שהכדורסל האירופי – ובתוכו גם הישראלי כמובן – השפיעו עליי מאוד כאדם וכמאמן היום. הרבה מאוד מחבריי לקבוצה באותן שנים נשארו חברים טובים שלי ואני מגיע לישראל כל שנה, כך שאנחנו בקשר קרוב גם היום. אלו אנשים שהיה להם ועדיין יש להם חלק גדול מאוד בחיים שלי. לעולם לא אשכח איך כאשר שברתי את הרגל באימון, כל חבריי ממכבי ת"א היו שם כדי ללוות אותי. הם לא רק חברים לקבוצה מבחינתי, אלא אחים לכל דבר".
ספר לנו קצת על הדרך שלך בכדורסל מאז שתלית את הנעליים.
"אפשר להגיד שהמשכתי לאימון ישירות מהרגע בו הפסקתי לשחק. התחלתי כמאמן תיכון בפלורידה במשך שנה אחת, אחר כך הייתי המנהל הספורטיבי והמאמן הראשי של 'לואיס אנד קלארק קולג'' ומשם עברתי לדיוויז'ן I במכללות. לאחרונה עזבתי את התפקיד שלי באוניברסיטת שיקגו-אילינוי כדי לבלות זמן רב יותר עם המשפחה שלי (אשתו דפנה והבנות גבריאל וליאל), במטרה לעזור לבתי לקדם את חלומות הכדורסל שלה".
היא הולכת בדרכי אביה?
"גבריאל בת 16 היום והיא הולכת לשנת הג'וניור שלה בתיכון נקוואה ואלי בנאפרוויל, אילינוי. מגיל 11 אימנתי אותה והקפדתי שתוכל לשחק בכמה עמדות, והיום היא משמשת כפוינט גארד, שוטינג גארד וסמול פורוורד בקבוצה שלה, יתרון גדול עבור שחקנית בגובה 1.75 מ'. בתי השנייה, ליאל, היא בת 12 וכבר עכשיו בגובה של אחותה. היא משחקת בקבוצת הכדורעף של חטיבת הביניים שלה".

אתה רואה את עצמך עושה משהו אחר מכדורסל?
"אני תמיד אהיה מעורב בכדורסל בצורה כזו או אחרת. בסתיו הקרוב אצטרף לצוות הפרשנים של רשת ה'ביג 10' ואשדר לראשונה משחקי כדורסל מכללות. בעתיד אני מקווה להמשיך לעסוק בתחום, בתקווה שאוכל ללמד את משחק הכדורסל לכל מי שיחפוץ בכך. הכדורסל שינה את חיי ואיפשר לי לראות דברים שלא הייתי זוכה לראות אלמלא שיחקתי".
אחרי ששיחקת ברמות הכי גבוהות של אירופה, סיימת את הקריירה בליגה הלאומית במדי מכבי חיפה. מה אתה זוכר מהעונה הזו?
"חיפה היא עיר פשוט נהדרת וזו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל לשחק שם. היה לי המזל לחבור שם למספר שחקנים נהדרים, שנשארו חברים טובים גם היום. רציתי לעשות משהו מיוחד בסוף הקריירה ועשינו את זה עם העלייה לליגה הבכירה".
אם היום כמאמן היית יכול לבחור חמישייה אחת מכל השחקנים ששיתפת איתם פעולה לאורך השנים, עם מי היית הולך?
"הייתה לי הזכות לשתף פעולה עם הרבה שחקנים ובחורים נהדרים לאורך השנים, חלקם אולי פחות מוכרים לציבור הרחב. אם הייתי חייב לבחור רק חמישה מכל אלו ששיחקו איתי לאורך הקריירה, הייתי לוקח חמישה מאלו ששיתפתי איתם פעולה במכבי ת"א. אתה יכול לקחת כל חמישה שבא לך מהקבוצה ההיא, כי אלו היו שחקנים שכל מאמן היה רוצה אצלו".