האלופים האמיתיים של טקס המצטיינים

אירוע מצטייני העונה של ליגת ווינר סל מלווה תמיד בתחושה חגיגית ובהתרגשות, אך השנה – בדומה לכל התקופה האחרונה – נשזרו בו גם רגעי צער וגעגוע. ראשית, הטקס של עונת 2024/25 נקרא על שמו של אריק אלפסי ז"ל – שלפני 15 שנה בדיוק קטף בעצמו את תואר מאמן העונה – ונפתח במחוות זיכרון לזכרו בהשתתפות ילדיו ליאור, יהלי ולני. 

מלבד היותו מאמן כדורסל מצוין, אריק היה איש של נתינה ואהבה. הוא גידל דורות של כדורסלנים מוכשרים, קצר הישגים בכל הרמות – מקטסל ועד בוגרים – והיה אהוב בכל מקום שבו דרך. אריק הלך מאיתנו בגיל צעיר מדי, אבל הותיר מורשת יוצאת דופן – וליגת ווינר סל לא תשכח אותו לעולם. אריק, לעד תישאר בליבנו.
המציאות המורכבת בישראל מזכירה לנו שגם באירוע חגיגי אי אפשר לשכוח את מי שבזכותם אנו כאן, הגיבורים ששמרו ועדיין שומרים על ביטחוננו ואלה שעושים לילות כימים בהגנה על גבולות המדינה. גם סיפור טבעת האליפות של עונת 2024/25 משלב בין שמחת החיים לעצב על אובדן: אדיר מסיקה ז"ל שירת ארבע שנים ביחידת הקומנדו של חיל ההנדסה הקרבית, והיה חייל לתפארת מדינת ישראל. בבוקר שבעה באוקטובר הוא מצא את עצמו בלב התופת במסיבת "הנובה", סמוך לקיבוץ רעים, ובמפגן של תושייה וגבורה הסתער על המחבלים והצליח להציל חיים – אך למרבה הצער נרצח בעצמו. 
לאחר מותו החליטה משפחת מסיקה להנציח את בנה דרך פרויקט "היהלום של אדיר" – מיזם עיצוב טבעות אירוסין בהשראת ליין התכשיטים שהקים בעצמו, ונתינתם בחינם לחיילים המקימים בית בישראל. ברוח זו עיצבה השנה המשפחה גם את טבעות האליפות לעונת 2024/25, אך עוד לפני ההכרעה הספורטיבית על המגרש היא העניקה את הטבעות היפהפיות והמיוחדות לאלופים האמיתיים שנכחו בטקס המצטיינים – קרוביהם של כמה מאוהדי הכדורסל שנחטפו או נרצחו בשבעה באוקטובר, או שנפלו במלחמת חרבות ברזל.  
עידן ברמן ומתן סובול – אחיהם ובן דודם של גלי וזיו ברמן, אוהדים מושבעים של מכבי תל אביב שעדיין חטופים בעזה, ושדמויותיהם הפכו לסמל ביציעי הצהובים. כולנו מתפללים ומייחלים לראות אותם במהרה בביתם שבכפר עזה, וגם היום אנחנו יודעים שלא נהיה שלמים עד שכל החטופים ישובו הביתה.  
בטי ואריה דאווי – הוריו של רועי דאווי ז"ל, שנפל ב־31 באוקטובר 2023 בקרב ברצועת עזה. רועי ז"ל לא פספס אף משחק של הפועל ירושלים, ולפני נופלו כתב להוריו: "אימא ואבא, הייתם כל מה שיכולתי לאחל לעצמי ויותר. תבטיחו לי דבר אחד – שאימא תמשיך ללכת למשחקים של הפועל".
  נועם וניר ברונשטיין – הוריו של בן ז"ל, אוהד הפועל חולון ומפקד בחטיבת הקומנדו "דובדבן" שנפל בשבעה באוקטובר לאחר קרב הירואי. בן היה קצין מצטיין ואהוב, והנחיל לפקודיו את המשפט שבו האמין: "כדי שאנשים יחיו חיים נורמלים, צריך קומץ של אנשים שיחיו חיים לא נורמלים – ואתם הקומץ הזה".  
קובי קמחי – אביו של אופק ז"ל, אוהד מושבע של הפועל תל אביב שנרצח בפסטיבל הנובה. אופק ז"ל ליווה את הקבוצה בנאמנות בלתי מתפשרת, והמוטו שליווה אותו תמיד היה: "תחייכו, החיים יפים" – משפט קצר שמספר על רוחו וטוב ליבו.