כדורסלן העבר, שמדורג במקום ה-28 בקלעי כל הזמנים, שיחק בליגה הבכירה גם בכדורעף וכדוריד והיה שיאן ישראל בקפיצה משולשת (צילום: גבעון כהן)
מנהלת הליגה מרכינה את ראשה בעקבות פטירתו של זאבי רייס (82), מבכירי הספורטאים בישראל מסוף שנות החמישים עד סוף שנות השבעים. הלווייתו תיערך מחר (שישי) בשעה 12:00 בבית הקברות בקיבוץ גבעת ברנר. יהי זכרו ברוך.
רייס הוא מהספורטאים הבודדים בתולדות המדינה שהצטיינו בארבעה ענפי ספורט שונים ושיחקו בליגה הבכירה בשלושה ענפי כדור. הוא שיחק כ-20 שנה במדי הפועל גבעת ברנר וקלע 4,287 נקודות בליגה הבכירה שמדרגות אותו במקום ה-28 אי פעם. בנוסף הוא שיחק בליגה הלאומית בכדוריד במדי הפועל רחובות, בליגה הלאומית בכדורעף במדי הפועל נען והיה אלוף הארץ בקפיצה משולשת ובקפיצה לרוחק וחבר בנבחרת השליחים בריצת 100 מטרים.
במקביל לקריירה הספורטיבית הענפה, רייס שירת בצה"ל בחטיבות גולני והשריון והיה מג"ד טנקים במלחמת יום הכיפורים. גם שני אחיו, גדעון ויהודה, היו ספורטאים מצטיינים ושיחקו איתו בקבוצת הכדורסל של הפועל גבעת ברנר, שהגיעה בשיאה פעמיים למקום השלישי בליגה הבכירה. גדעון, שהשתייך גם כן לנבחרת ישראל באתלטיקה קלה, איבד שתי אצבעות ועין במלחמת יום הכיפורים וגם לאחר הפציעה הקשה חזר לשחק.
"לא פעם באליפות ישראל היו במקום ראשון, שני, שלישי שלושת הבנים למשפחת רייס", סיפר בראיון לאתר "סיפורי גבעת ברנר", "לשלושתנו היה זוג נעליים אחד. היינו נוסעים מפה עם זוג נעליים אחד וכל אחד בתורו לקח את הנעליים והתחרה. אנחנו באותה מידה, ובאותו גובה. לא היה כסף לשלושה זוגות נעלי ספורט מיוחדות לריצה".
תחום הספורט הבולט בו הצטיין היה כדורסל. תחת הדרכתו של מיכה שמבן, הוביל רייס את הפועל גבעת ברנר לראשונה בתולדותיה לליגה הראשונה, בה שיחקה כשני עשורים. במשך עונות רבות הוא דורג בין חמשת המובילים בטבלת מלך הסלים ובכל 12 עונותיו הראשונות רשם ממוצע קליעה דו-ספרתי.
רייס החזיק במשך קרוב לשני עשורים בשיא ישראל בקפיצה משולשת (15.14 מ') וייצג את המדינה במספר תחרויות בינלאומיות. בעונת 60/61, בתווך של שעות בודדות הוא הצליח לנפץ את שיא ישראל בקפיצה משולשת ולקלוע 30 נקודות בניצחון חוץ על הפועל ירושלים בגביע המדינה. בנוסף, היה קופץ מצטיין לרוחק עם שיא אישי של למעלה משבעה מטרים. באליפויות ישראל באתלטיקה קלה הוא זכה תשע פעמים במדליית זהב בקפיצה משולשת ופעמיים בקפיצה לרוחק.
"הכדורסל היה גולת הכותרת של הספורט בגבעת ברנר, גאוות היחידה", סיפר רייס לאתר "סיפורי גבעת ברנר", "המשחקים היו חגיגה לקהל המקומי וחגיגה לאזור. עד היום, לכל מקום שאני נכנס ושומעים שאני מגבעת ברנר זוכרים את הקבוצה הנחמדה והנפלאה שלנו. אני זוכר היטב את השנים הטובות והפחות טובות. היינו מקום שלישי במדינה אחרי מכבי תל-אביב והפועל תל-אביב. ראשונים בין הקיבוצים. מספר שנים לא מועט, ארבע או חמש שנים היינו בפסגה.
"היו שנים שנלחמנו נגד הירידה וכל משחק היה קונצרט. האנשים היו באים ותופסים מקומות מראש. תזמורת האומפפה הייתה תופסת את מקומה שעה לפני המשחק ומנעימה לקהל עם נגינתה. הקהל דיבר משבוע לשבוע רק על הכדורסל. על הסיכויים האלה ועל הסיכויים האחרים, על כוכבים ונקודות. זו הייתה תקופה מלהיבה לכל הילדים, למשחקי הכדור ולחיקוי הכוכבים. היו ילדים שבפורים התחפשו לזאבי רייס, לעזרא פימנטל ולעמי שלף".