5 שחקנים לעקוב אחריהם בגביע ווינר סל

גביע ווינר סל יוצא מחר (שלישי) לדרך עם שלב שמינית הגמר. העולות החדשות בני הרצליה והפועל "בי-קיור לייזר" חיפה רוצות להראות מה הן שוות עוד לפני תחילת הליגה, הפועל גלבוע/גליל תנסה להמשיך את המומנטום מ"ליגת הקורונה", עירוני "חי מוטורס" נס ציונה המתחדשת מחפשת גמר ראשון בתולדות המועדון, מכבי חיפה מקווה לשבור את הנאחס שלה בטורניר, עירוני נהריה והפועל "יוסי אברהמי" אילת ירצו לפתוח עם ניצחון חוץ והפועל "אלטשולר שחם" באר שבע להוטה לשחזר את ההצלחה בטורניר מלפני שנתיים. רגע לפני שמתחילים, ריכזנו לכם/ן חמישה מהשחקנים שכדאי לעקוב אחריהם מהרגע הראשון של העונה.
כרם משעור (הפועל "בי-קיור לייזר" חיפה)
שלוש שנים אחרי עונת ה-MVP שלו במדי בני הרצליה, הפורוורד עדיין מחפש את דרכו בחזרה לצמרת. אחרי עונה לא טובה מבחינה אישית במכבי ת"א ולא טובה קבוצתית בבני הרצליה, הוא יצא לאירופה ושיחק חצי עונה בליגת המשנה בצרפת. עם שובו ארצה, הוא הביא אנרגיות מהספסל של הפועל ת"א אבל קיבל דקות מוגבלות יחסית כמחליפו של תומר גינת.
אחרי ששותף רק ב-23 משחקים בעונה שעברה, משעור מגיע רעב לעולה החדשה, שהלכה על קאדר ישראלי מנוסה ומוכח. מאז שנבחר לתגלית העונה ב-15/16 ולשחקן הישראלי של העונה שנה לאחר מכן, עם ממוצעי דאבל-דאבל נדירים (14.5 ו-10.3), הקריירה שלו לא הלכה בקו שתיכנן, אבל כולם כבר יודעים שיש לו את הכלים להיות שחקן מוביל בליגת ווינר סל. אם ימשיך לשפר את הקליעה מבחוץ (למעלה משלשה למשחק ב-40% בכל המסגרות אשתקד), האינטנסיביות והתשוקה שלו למשחק יכולות להחזיר אותו לטופ.

דונטה סמית' (מכבי חיפה)
שש שנים אחרי שלקח אותה לאליפות היסטורית ולהפסד על חודו של סל בגמר נוסף, הזר הטוב בהיסטוריה של הירוקים חוזר לרוממה. למרות שבעוד חודשיים ימלאו לו 37 ועל אף הירידה במספרים בליגה הצרפתית אשתקד, מפלס הציפיות ממנו גבוה – כיאה לאחד מנבחרי העשור של ליגת ווינר סל – וכל תנועה שלו תיבחן בזכוכית מגדלת.
כמו לא מעט שחקנים גדולים אחרים, הפורוורד המגוון הוכיח שהוא הכי מסוכן כשהוא עם הגב לקיר וכשהוא חושב ש"לא סופרים אותו". לא בטוח שהוא יוכל לשחזר את המספרים על-גבול-ההיסטוריים מהעונה הקודמת שלו בחיפה (16 נקודות, 7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים למשחק) ויהיה לו קשה לשמור על רצף גמרי הפלייאוף שלו בארץ, אבל לראות שחקן כמוהו זו תמיד חוויה, בעיקר כשלצידו אתלטים נפלאים כמו כריס דאו ורומן סורקין וגאון כדורסל נוסף בדמות אבי בן שימול.

ג'ו אלכסנדר (עירוני נהריה)
אחרי שתי עונות בשתי קדנציות נפרדות הן במכבי ת"א והן בהפועל חולון, הביג מן המתאזרח הצפין הקיץ לעין שרה באחת ההעברות הכי מעניינות שהיו בשוק. הנבחר השמיני בדראפט 2008 עדיין קופץ לשמיים למרות הגיל (34 בחורף) והפציעות הלא פשוטות שעבר, הידית שלו מחצי מרחק ומעלה לא מוערכת מספיק (מי שראה את תחרות החיובים בפגרת הקורונה כבר יודע) ובעונה המלאה האחרונה שלו בישראל הוא הגיע לגמר פיינל פור, זכה בגביע שלישי בקריירה ונבחר לחמישיית העונה.
הקבוצה של דני פרנקו עוד לא החתימה זר רביעי, אבל כשאלכסנדר בריא, הוא לא נופל מהרבה זרים בליגה, אם בכלל. בנהריה מיועד לו תפקיד משמעותי מאוד כסקורר המוביל לצד ג'ארון בלוסומגיים (שחקן מעניין מאוד בפני עצמו) והשילוב שלו עם דבון סקוט האגרסיבי והיעיל בצבע מבטיח רבות. אם העסק יתחבר, הסגולים עשויים להפתיע לא מעט אנשים השנה.

ג'ו רגלנד (הפועל "יוסי אברהמי" אילת)
לא מעט זרים שעברו בטופ האירופי בשנים האחרונות הגיעו העונה לליגה: מפרנק גיינס וקוטי קלארק בהרצליה, דרך פטריק יאנג בגלבוע וקיילין לוקאס בנהריה והרשימה עוד נמשכת. אילת הלכה על שלושה שחקנים כאלו (קייסי פראת'ר, מארקל בראון ורגלנד) ורוקי אחד (ג'וש ניבו), כאשר מי שמסתמן כמוביל של הקבוצה בקו האחורי הוא רגלנד.
הגארד בן ה-30 מוויצ'יטה סטייט חרש את אירופה ושיחק עד עכשיו בספרד, איטליה, טורקיה, רוסיה וסרביה. רק לפני שנתיים הוא נבחר לחמישיית העונה בליגה האדריאטית בה זכה עם הכוכב האדום בלגרד ובעבר הקצת יותר רחוק שיחק גם ביורוליג עם מילאנו וקרשיאקה. הידית הקטלנית שלו מבחוץ, היכולת להגיע בקלות לטבעת עם קרוס אובר ו/או צעד ראשון מהיר והעלייה החזקה מהמקום אמורות להפוך אותו לאחד משחקני ההתקפה הכי מרשימים בליגה.

קורן ז'ורנו (הפועל גלבוע/גליל)
שימו את הכדורסל בצד לרגע, הוא פחות מעניין במקרה הזה. קפטן נבחרת הנוער לשעבר החלים ממחלת הסרטן ואחרי ארבע שנים, הוא חוזר למשחק שהוא כל כך אוהב. המחלה הארורה תקפה אותו רגע לפני המעבר לבוגרים, כשהיה אחד הגארדים הבולטים בליגה לנוער והיה שותף לעלייתן של נבחרות הקדטים והנוער בחזרה לדרג א' האירופי.
קשה לדעת מה לצפות ממנו אחרי תקופה כל כך ארוכה בחוץ, אבל לזה יש עוד זמן. כרגע, זה בעיקר מרגש ומעורר השראה לראות אותו בגופיית משחק בליגה של הגדולים. אחרי שניצח את הסרטן, הכל קטן עליו.