מבט מהדלת האחורית: התקפת מעבר

--- מאת עומר אריאן ---

פינה חדשה באתר מנהלת הליגה: "מבט מהדלת האחורית", טור שבועי מאת עומר אריאן, שיסביר, יבאר וידגים מונחים ואלמנטים בכדורסל המודרני, שיעזרו לקוראים להיכנס לעובי הקורה ולהבין טוב יותר מה הם רואים – ושומעים – על המרקע בזמן שקבוצתם/ן האהודה עולה לפרקט.

אחת מהמטרות של הטור הזה היא ניפוץ מיתוסים לגבי אלמנטים שונים בכדורסל. כאלו שהצטברו כנגדם סטיגמות - בין אם חיוביות או שליליות - שלא בהכרח עוברות את מבחן המציאות. הדוגמה הראשונה עליה נעבור היום היא התקפת המעבר.

התקפת מעבר היא כל מעבר של קבוצה מהגנה להתקפה מבלי שהכדור הופך ל"מת" באמצע. כלומר, מדובר בכל החטאה של היריבה שנופלת לידי הקבוצה השנייה, חטיפת כדור שמעבירה את הכדור לידי הצד השני וכדומה. בקיצור, מעבר של הכדור מהגנה להתקפה - ומהר. במצב שכזה, הקבוצה שהתגוננה עד כה עוברת להתקיף וזו שהתקיפה צריכה להסתדר במהרה בהגנה כדי למנוע סל קל ומהיר.

מייק ד'אנטוני היה זה שיצר את המהפכה. בעודו מאמן את פניקס סאנס, בליגה עם קצב משחק איטי וכירורגי, הבין שחקן העבר שבילה את מרבית הקריירה שלו במילאנו - שזה לא המצב הטבעי של המשחק. למה ליפול למשחק של ההגנה ולתת לה להסתדר וליישם פתרונות הגנתיים שהביאו מהבית? הוא יצר את התקפת "7 שניות ומטה", שמטרתה ליצור פואנטה התקפית ב-7 השניות הראשונות של שעון הזריקות. ד'אנטוני היה מאמן דגול, וכשהוא יצר את המערכת ההתקפית שליוותה אותו לאורך השנים – הוא ידע מה הוא עושה.

להתקפת המעבר מספר גדול מאוד של יתרונות. היתרון האינטואיטיבי והראשוני הוא כמובן יתרון מספרי שעשוי להיווצר אם ההתקפה מבוצעת מספיק מהיר ומספיק טוב. במצב שכזה, התקפת המעבר הופכת להתקפה מתפרצת שמכריחה מספר קטן של שחקני הגנה להשתלט ולשמור על מספר גדול יותר של שחקני התקפה – דבר שהוא לכל הדעות, קשה. מאוד. או בקצרה: יתרון מספרי, מילות מפתח בכדורסל המודרני.

אך גם אם לא נוצר יתרון מספרי – התקפת המעבר היא יתרון גדול עבור כל קבוצה. היא מאיצה את קצב המשחק, מלהיבה את הקהל, יוצרת מומנטום חיובי ומכניסה את ההגנה למצב של התגוננות ולא של יוזמה כמו שהייתה רוצה להיות. בקיצור, מטרה עליונה של כל קבוצה.

תבואו ותטענו שעל אף היתרונות הרבים שלה, מדובר באלמנט זניח. עדיף להשקיע את רוב הזמן בהגנת פיק&רול, בתרגילים להתקפה העומדת או ביסודות כדורסל. להתאמן על התקפות מעבר? בזבוז זמן. אז זהו, שלא. קבוצה בליגת ווינר סל לוקחת בממוצע 27 ריבאונדים בהגנה ומוסיפה 8 חטיפות בממוצע למשחק. המשמעות ברורה – 35 פעמים בממוצע למשחק ניתנת לקבוצה בליגת ווינר סל לעבור במהירות מהגנה להתקפה. איזה מאמן אתם מכירים שהיה מוכן לוותר על 35 פוזשנים עם יתרונות כל כך גדולים שגלומים בהתקפת המעבר כפי שתיארנו קודם? אני לא מכיר.

בניגוד לדעה הרווחת והפופולארית שהתקפות מעבר הן ריצה אחוזת אמוק של חמישה שחקנים לעבר טבעת תוך שהם מכדררים כדור כתום – לא כך הדבר. התקפות המעבר הן דבר מתוכנן, מסודר וכזה שדורש מחשבה מקדימה.

אבל קודם כל, צריך להגיע אליה. כלומר, בראש ובראשונה - צריך ריבאונד. מרגע שהכדור נוחת בידי הריבאונדר, באחריותו לשחרר אותו מהר וטוב ככל הניתן למקבל ההחלטות – הרכז. התקפת מעבר היא התקפה שצריכה להתבצע במהירות, תוך כדי תנועה ובאיכות גבוהה. לא נרצה ששחקן ללא יכולת קבלת החלטות מצוינת לכל הפחות ינהל אותה, נכון?

לכן, השלב הראשון יהיה האאוטלט-פס (Outlet Pass) - המסירה הראשונה של הריבאונדר לרכז. העברת השרביט בין השחקן שסיים את הפוזשן ההגנתי לזה שיתחיל את הפוזשן ההתקפי. האאוטלט-פס חייב להיות איכותי כדי שהקבוצה תצליח לצאת להתקפת המעבר. מצד אחד, להיות מספיק אחראי כדי למנוע איבודי כדור מיותרים ומצד שני להיות מספיק מהיר ומדויק כדי לא "לתקוע" את התקפת המעבר ולמנוע מההגנה להסתדר ולהתייצב. איזון שכזה הוא אמנות, אבל הוא חובה.

אחרי שהשרביט עבר והכדור נמצא בידיים טובות, הגיע הזמן לריצה של שאר שחקני ההתקפה במסלולים מוגדרים ומחושבים מראש. שני שחקני כנף אחראיים לרוץ בצידי המגרש, רחוק ככל הניתן מאמצע המגרש כדי ליצור ריווח מקסימלי ולהקשות כמה שיותר על ההגנה מהצד השני – אלו הם הווינגרים (Wings, שחקני הכנף בתרגום חופשי).

בזמן הזה, שני הגבוהים יצטרפו להתקפה בשני גלים. הסנטר שלא לקח את הריבאונד – תפקידו לרוץ כמה שיותר מהר באמצע המגרש על הקו שמחבר בין שני הטבעות. התפקיד הזה נקרא הטריילר הראשון. מטרתו של הטריילר הראשון הוא ניצול העובדה שאלו היורדים ראשונים להגנה אלו הגארדים הזריזים והמהירים ולקבל אחד כזה כשומר. באמצעות הריצה של הטריילר הראשון ההתקפה יכולה ליצור מיס-מץ' טבעי ומהיר ללא מאמץ. והריבאונדר, לאחר ששיחרר את הכדור, ירוץ באמצע המגרש בסמוך לרכז כמה שמכונה טריילר שני ובמטרה לפתוח את המגרש ולהוות אופציה נוספת להנעת התקפה.

עכשיו, אחרי שהבנו את התיאוריה – בואו נראה כמה דוגמאות.

לדוגמה כאן, אחרי ריבאונד של סולימאן בריימו – מגיע שלב האאוטלט פס אל ג'יילן אדאמס. מעתה, אדאמס הוא "המבוגר האחראי". ברגע שהכדור עובר מהגנה להתקפה, מוכרז קוד "התקפת מעבר" והפועל ירושלים מגיבה בהתאם. קיי סי ריברס ורטין אובאסוהן רצים מהר מהר לצידי המגרש כדי לרווח דרכם, איתי שגב חותך בריצת אמוק את הקו המחבר בין שני הטבעות ומשמש כטריילר ראשון ובזמן שאדאמס מנהל את ההתקפה גם בריימו מתייצב מאחורי והופך לטריילר שני. המסלולים מולאו, יתרון מספרי נוצר, ריווח מקסימלי יש – נקודות קלות עבור הפועל ירושלים.

כאן לדוגמה, ריבאונד של ג'ו רגלנד חוסך אפילו את האאוטלט פס ומוציא את הפועל חולון ישירות להתקפת המעבר. וכמו בספר – מנקו ומגי רצים כמה שיותר רחב היישר אל הפינות, דלטון חותך היישר לטבעת הקרובה לביתו ורגלנד מקבל את הקרקע הטובה ביותר לקבל את ההחלטות הטובות ביותר. כמו שצריך.

או כאן, שוב עם התקפת מעבר לפי הספר - הפעם של הרצליה. כריס באב לוקח את הריבאונד ומריץ את ההתקפה, כאשר מסביבו המסלולים הופכים למאוישים במהרה. סנדי כהן וקווינטון הוקר רצים בצדדים רחב ככל הניתן, צ'ינאנו אונואקו רץ כטריילר ראשון היישר אל הטבעת וההתקפה מתנהלת בדיוק כמתוכנן. אונואקו, שמקבל מיס-מץ' טבעי (את קינן אוואנס), הופך למקור לדאגה עבור אנשי מכבי תל אביב עד שג'ייק כהן ואנטה זיזיץ' נשלחים לעזור. ואם כך, מגיע הטריילר השני, אנדי ואן וליט, בדיוק בזמן כדי לקבל את הכדור ולתפור את השלשה. ביצוע טוב הכריח את ההגנה להפקיר שחקן. זו המהות של מה שאנחנו עושים כאן.

ואם נסיים בזה, אני חושב שאפשר להבין שהתקפת מעבר היא בהחלט לא מה שעושים ממנה. מעבר לחשיבות האדירה שלה, זאת שלעיתים לא מתייחסים אליה, מדובר בהתקפה עם רמת קושי לא קלה. טיימינג, ריווח, מיקומים מדויקים וקבלת החלטות בזמן תנועה. לא פשוט. מקווה שהצלחתם להבין יותר כיצד מתבצעת ההתקפה, מה היתרונות שלה ולמה חשוב כל כך להתמקצע בה. נתראה בשבוע הבא!