"מאוד קשוח, אבל עם נפש רכה ועדינה"

ביום שישי האחרון, נפל אבל כבד על חובבי הכדורסל הישראלי, עת התבשרנו על מותו של ווילי סימס זכרונו לברכה, ארבעה חודשים לאחר שעבר אירוע לב. כדורסלן העבר האגדי שיחק בליגת ווינר סל 15 עונות, זכה בגביע המדינה עם הפועל ת"א, בחמש אליפויות ושלושה גביעים נוספים במכבי ת"א, עימה הגיע גם פעמיים לגמר גביע אירופה לאלופות ופעם נוספת לפיינל פור. כמו כן, סימס מדורג מקום ה-47 בקלעי כל הזמנים עם 3,761 נקודות בעונה הסדירה, ובמקום ה-15 בפלייאוף עם 842 נקודות ב-76 משחקים. מעבר לנתונים המרשימים, הוא בעיקר שם את הלב ואת הגוף על הפרקט בכל מקום בו דרך.   

פעמים רבות לאחר שאדם נפרד מן העולם, נוהגים לומר עליו דברי הספד ושבח. לעיתים ישנה תחושה כי מדובר ב"ניפוח המציאות", אך לא כך הם פני הדברים במקרה של ווילי סימס. במטרה להתחקות אחר האישיות המיוחדת שלו, ולחשוף אותה גם לדור הצעיר, דיברנו עם מספר שחקנים ומאמנים שחלקו עימו את אותו חדר הלבשה. כולם סיפרו לנו בכנות עמוקה, איזה אדם ושחקן נפלא הוא היה, שיתפו מזיכרונותיהם חוויות מיוחדות ומנימת קולם ניתן היה לשמוע כי הדברים יוצאים מדם ליבם.

העונה הראשונה של סימס בארץ הייתה במכבי חיפה בעונת 1981/82 לאחר ששיחק במכבייה. ארי רוזנברג ששיחק עם סימס באותה עונה, ובקדנציה נוספת בהפועל אילת (1993-1996) סיפר בהתרגשות: "אני זוכר עד היום 41 שנה אחורה את אבא שלי מספר לי שנחתם חוזה עם העורך דין של ווילי ושיש לו סעיף בהסכם שאומר, שאם עד ה-5 באוגוסט הוא לא חותם ב- NBA, אז החוזה שלו במכבי חיפה מחייב, ואנחנו ישבנו וחיכינו לתאריך הזה. האמת היא שעוד לפני שהוא הגיע למכבי חיפה ולמכבייה ב-81 הוא כבר היה נוכח בבית שלנו כי אבא שלי היה אז בהנהלה. אני עליתי לבוגרים של מכבי חיפה ביכתה י"ב וזאת הייתה העונה שווילי ודייוויד בלאט הגיעו אחרי המכבייה (דייוויד חתם אחרי המכבייה, ווילי לפני). זאת הייתה נחשבת החתמה ענקית כי הוא רצה ללכת ל-NBA, הוא שיחק במכללה רצינית ב-LSU, לכן זה בכלל לא היה וודאי שהוא יגיע אבל אני חושב שמה ששכנע אותו היה העובדה שזה מקום טוב להיות בו אם הוא לא יגיע ל-NBA, כי הוא ישראלי, וסעיף היציאה שהיה בחוזה עשה את ההבדל".

בכל הנוגע לאופיו של סימס, רוזנברג הוסיף כי: "ווילי הוא הדיסוננס הגדול ביותר שיצא לי להכיר בין כוח פיזי לעדינות של אישיות, זה פשוט לא יאומן. אני שיחקתי איתו בשתי קדנציות שונות ואני זוכר שכחזרתי להפועל אילת זה היה מטורף, הוא היה חזק באותה מידה אבל אני כבר לא הייתי ילד בכיתה י"ב ועדיין בכל אימון שהייתי שומר עליו – הייתי נופל על הרצפה והוא היה מיד מתנצל ומרים אותי.הוא באמת היה משהו יוצא דופן: כזאת מקצוענות מצד אחד, ונועם ועדינות מחוץ למגרש, שזה מדהים. הוא תמיד היה ממוקד מטרה, אף פעם לא התעסק בשטויות, גם בתור כדורסלן וגם מחוץ למגרש הכל היה פשוט ורגיל אצלו בלי שטויות".

לאחר הקדנציה בחיפה, עבר סימס להפועל ת"א (1983-1985), איתה זכה כאמור בגביע המדינה, פיני חוזז ששיחק עימו באותה התקופה סיפר כי: "נדמה לי שבשנה הראשונה שלו אצלנו הוא שבר את הרגל והפסיק את העונה באמצע ולכל אורך התקופה הזו הוא עודד את השחקנים האחרים, היה חלק מהקבוצה במאה אחוז, לא היה ממורמר ועבד על עצמו כדי לחזור לשחק כמה שיותר מהר. הוא תמיד חשב קודם על טובת הקבוצה ורק אז על טובתו האישית גם כשהוא היה על הספסל, גם כשהוא היה פצוע וגם כשהוא היה על הפרקט, הוא תמיד שיחק באותה הרוח, אדם של מאה אחוז חיוביות".

"בתור אדם הוא היה כל הזמן חיובי", הוסיף חוזז, "גם אם היית רוצה להתאמץ לא הייתי מצליח למצוא משהו שלילי. הוא היה מאוד לבבי, מלא בחוש הומור, היה כיף להיות לידו. הוא גם היה מאוד נקי – כל מה שהוא שמר בפנים הוא הוציא מיד החוצה בלי להתבייש לומר את הדברים, אבל אמר אותם בצורה חיובית. זה התבטא גם על המגרש, גם הוא שיחק מאוד קשוח ופיזי אבל תמיד בהוגנות, כלומר הוא אף פעם לא היה עושה 'צ'יפ פאול' ותמיד נתן כבוד לשחקן היריב תוך שהוא שומר על רוח טובה. הוא היה יכול במהלך המשחק לשחק מולך באגרסיביות אבל מיד בתום הערב, להתנהג כאילו לא היה כלום – עם חיבוקים והחיוך הגדול שלו, שהיה סימן ההיכר שלו".

בתום התקופה שלו בהפועל ת"א, עבר כדורסלן האגדי לאליצור נתניה (1985-1987) שבזמנו עלתה ליגה לראשונה, ולימים כונתה "הארלם גלובטרוטרס" של נתניה. יוסי הררי, שאימן אותו באותה העת, שיתף בהתרגשות רבה: "הוא הגיע אליי מהפועל ת"א אחרי עונה אישית לא טובה כי הוא היה פצוע באותה עונה. פנו אליי ושאלו אותי אם אני מעוניין בווילי סימס. כמובן שאמרתי שאני אשמח מאוד. לפני כן אימנתי את הפועל עפולה/יזרעאל והבאתי איתי משם את קרל נברסון לנתניה, ובסוף העונה - מקבוצה שעלתה ליגה הגענו עד גמר הפלייאוף והפסדנו על חודה של נקודה למכבי תל אביב. ווילי נבחר באותה שנה לשחקן העונה בכדורסל הישראלי, ואני למאמן העונה. במשחק הגמר ווילי קלע מכל טווח, זה היה מדהים, אבל בסיום שרקו עבירה חמישית לווילי ובצד השני מיקי ברקוביץ' קלע סל ניצחון".

"אימנתי הרבה שחקנים במהלך הקריירה", הוסיף הררי, "אבל ווילי באמת היה מלח הארץ, הוא מעולם לא העז לקרוא לי בשמי, אלא רק 'קואץ'', הוא נתן לי תמיד את הרספקט. הוא היה נותן את המאה אחוז שלו באימונים, שלפעמים היו יותר טובים ממשחקים. התקציב שלנו לזרים היה 16,000 דולר, דני ברכה היה אז הרכז השלישי של הפועל ת"א לפני שהגיע אלינו אבל אצלנו הוא גם נבחר לחמישיית העונה, היה לנו גם את ג'ימי הול ונברסון שהיו מצוינים, אבל ווילי היה יחיד במינו, הוא היה ענק בכל המובנים, בתור אדם, באופי שלו, בהתנהגות שלו על המגרש, הוא היה מאוד קשוח אבל הייתה לו נפש עדינה ורכה והוא היה מאוד רגיש, אני מאוד אהבתי אותו ואת הרספקט שהוא נתן. הוא היה אות ומופת לכולם ודוגמא לאיך שחקן כדורסל צריך להתנהג ולהתאמן. לטעמי הוא היה אחד השחקנים הגדולים ששיחקו פה. הוא אגדה, קשה לי לדבר עליו בלשון עבר".

לאחר ההישגים הנאים בנתניה עבר סימס למכבי ת"א, עימה כאמור, זכה בשלל תארים, הפך לאחד מאהובי הקהל והותיר בה חותם משמעותי. בגיל 34 הגיע הכוכב להפועל אילת שם שיחק ארבע עונות (1992-1996) עד פרישתו הראשונה (שיחק עוד עונה אחת בליגה הלאומית בחדרה). שרון דרוקר, מאמן הפועל חיפה בהווה, שיחק איתו ב-1992/93 וסיפר בהתרגשות ניכרת: "בדרך כלל אחרי שבנאדם נפטר אז אנשים אומרים הרבה דברים יפים, כמובן, אבל אני יכול להעיד בצורה הכי אמיתית שאפשר שכל מה שאומרים עליו - נכון. אם יש מישהו שלא מגיע לו שיקרה לו את זה זה ווילי. הוא היה איש עם לב רחב, אכפתי לאנשים, תמיד במצב רוח טוב. גם כשרע וקשה - הוא תמיד מקבל אותך בחיוך. הוא הגיע אלינו אחרי שהוא שיחק במועדונים הגדולים, עם הניסיון שלנו, וכולם חשבו שהוא יבוא אלינו לעונת פרישה, אבל אצל ווילי לא היה דבר כזה, וכל אימון, הוא היה מתאמן ברצינות, לא מחסיר אף פעם, עובד קשה, אכפתי לקבוצה, ובאמת כאחד שהיה אתו בתוך חדר ההלבשה אני יכול להעיד שהוא היה אדם שאתה יכול להישען עליו, תכונה שהיום בתור מאמן, אני אפילו עוד יותר מעריך".

כמו כן, סימס, היה ידוע כמי שיודע להסתגל ולהתאים את עצמו לקבוצה ולחבוש בכל פעם את ה"כובע" המתאים. בין אם מדובר בלהיות הסקורר של הקבוצה ובין אם זה להיות ה"סטופר ההגנתי". הקולגות עשו לנו סדר גם במובן הזה, על מנת שנוכל להבין לעומק את מגוון היכולות המרשים בו הוא ניחן – רוזנברג סיפר כי: "בחיפה הוא היה הכוכב של הקבוצה ואחרי זה כבר לא היינו יכולים להחזיק אותו אז הוא עבר להפועל ת"א, זה היה ברור באותו הזמן שמכבי חיפה קטנה עליו". חוזז: "היו משחקים שהוא היה הקלע המוביל והיו משחקים שהוא שיחק בעיקר בהגנה ודאג לשתק את השחקן היריב. הוא תמיד ראה את הקבוצה לפני שהוא ראה את עצמו והוא תמיד נתן את כל כולו למענה. זה בלט בכל הקריירה שלו: לכל מקום שהוא הגיע הוא נתן את מה שצריך בהתאם לצרכי הקבוצה, גם אם הוא היה שחקן מוביל או גם אם הוא היה שחקן משני, הוא תמיד עשה הכל בהתלהבות ובמאה אחוז על המגרש, תמיד ברוח טובה, אף פעם לא שמעתי אותו מתלונן וזה באמת שחקן שכל מאמן וכל שחקן רוצה להיות בצד שלו ולא בצד השני".

הררי הוסיף כי: "אצלי הוא היה גם וגם, לא היה לנו תקציב, באמת, לא היה כסף, והרוטציה שלנו הייתה מורכבת משבעה שחקנים. ובזכות ווילי שהיה 'הכוכב' ובזכות החבורה הגענו לגמר הפלייאוף. זאת הייתה שנה מדהימה, זה באמת המון בזכות ווילי שהוא אישיות מדהימה וקשה לי מאוד לדבר עליו בלשון עבר, אני עדיין המום. אחר כך מכבי ת"א 'לקחה לנו אותו', אבל חשוב להגיד שגם כשהוא היה שם והוא לא היה הכוכב, הוא לא היה 'טראבל מייקר' והוא כל הזמן עודד את החברים שלו, הוא היה ספורטאי אמיתי בכל רמ"ח איבריו". דרוקר סיכם: "הוא היה על הטיקט של אחד שעושה הכל, הגנה, התקפה, השילוב שלו עם ליאור ארדיטי בהגנה היה קטלני, 'שני רוצחים הגנתיים', הוא היה יכול לשחק 1, 2 ואפילו 3 עם הגוף שלו. אבל מעבר לעמדות, הוא באמת היה אישיות, והיה לו את הניסיון, לדעת איך כל פעם להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון, לדעת להרגיע את המערכת ולהרגיע את האנשים. זאת הייתה הגדולה של ווילי - השקט הנפשי שלו עם החיוך הרחב".

בנוסף, שיתפו אותנו חבריו גם בחוויות וזיכרונות ייחודיים מאותה התקופה. "אני זוכר משהו יוצא דופן, בחיפה, שהוא היה מגיע לאולם לבוש במוקסינים והוא היה לוקח את הכדור ומטביע מהמקום, זאת עוצמה שלא הכרנו. אני זוכר גם מאוד טוב את העונה באילת, ששם באמת הבנתי כמה הקבוצה היא מעל הכול בשבילו, כמובן שראיתי את זה גם כשהוא שיחק במכבי ת"א והיה שחקן ספסל וזה בכלל לא הייתה בעיה בשבילו, אבל גם בהפועל אילת, הוא למעשה, לא היה שחקן חמישייה, וזה גם לא הפריע לו – הוא הדוגמא הקלאסית לשחקן שאכפת לו רק מהקבוצה", אמר רוזנברג.

הררי הוסיף כי: "באותה העת, הבוס שלנו היה ניל גילמן, אחרי אותה עונה נהדרת (1985/86) הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא דיבר עם ברד ליף שהיה בזמנו בגליל עליון, ושיש לנו אופציה להחתים אותו בנתניה, אני ביקשתי לחשוב על זה 24 שעות. הרמתי טלפון לווילי כדי להתייעץ איתו ונפגשנו כדי לדון על כך. הוא אמר שלדעתו יש לנו קבוצה מלוכדת בכל המובנים ואם נכניס עוד שחקן על המשבצת של אחד השחקנים - ייתכן שזה יפגע בתלכיד. השיחה עם ווילי גרמה לי למעשה לא להביא את ליף לנתניה, משום שסמכתי עליו כל כך וידעתי שטובת הקבוצה תמיד לנגד עיניו". ואכן נתניה עשתה עונה יפה בכל המסגרות גם באותה שנה כשהעפילה לחצי גמר הפלייאוף, חצי גמר גביע המדינה ולשמינית בגביע קוראץ'.

דרוקר שיתף גם הוא בהתרגשות: "בזמנו - אני הייתי שחקן ספסל, וכשאתה עולה מהספסל זה קשה לפעמים, אם אתה מאבד כדור למשל. אני פחדתי לאבד בטחון, ואני זוכר שהיה לנו משחק מול ירושלים, שאיבדתי כדור וווילי תפס אותי ואמר לי - אל תפחד, תמשיך לשחק רגיל ותרים את הראש, תעשה מה שאתה צריך, אנחנו מאחוריך. בתור בחור צעיר שעלה לליגת העל, זה נתן לי את הבטחון והכוח. זה היה בשבילי המון ואני לא אשכח לו את זה בחיים".

כמו כן, רובם ככולם שמרו עם ווילי על קשר במהלך השנים ושיתפו גם בהקשר הזה: "ראיתי אותו גם בתקופה שהוא היה מאמן כושר של נתניה, אני יודע שהוא המשיך לאמן בקיקבוקסינג, ודיברתי גם עם גל (מקל), הבנתי שהוא עדיין היה בכושר שיא ופתאום זה מכה לך בפנים - זה פשוט כאב מטורף, ממש משום מקום. דיברתי גם עוד חברים לקבוצה וכולם לקחו את זה מאוד קשה, בריאן ראוסם, איציק כהן וליאור ארדיטי, כל הקבוצה שלנו דאז - נשבר לנו הלב", שיתף דרוקר. חוזז הוסיף: "גם לאחר הקריירה זה תמיד הייתה חוויה לפגוש אותו, הוא שמר על אותה רוח חיובית ופירגון, עם החיוך התמידי שלו".

סימס עם ביתו דניאל בצעירותה (לימים בת זוגתו של גל מקל), "תמיד שמר על רוח חיובית"

הררי סיפר נרגשות כי: "שמרנו כל השנים על קשר, הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה כשהוא חגג יום הולדת 60, הוא הזמין שני מאמנים - אותי ואת דיוויד בלאט (שהגיע איתו בשנת 81 למכבייה). הוא למד עברית באולפן בחיפה, התגייס לצבא ושם הוא הכיר את אריאלה שהייתה מדריכה או מורה, הייתה להם זוגיות נפלאה, היא ליוותה אותו לכל המשחקים בבית ובחוץ. עקבתי כמובן כל התקופה האחרונה אחר מצבו של ווילי וזה היה לי מאוד מוזר כי הוא תמיד היה הכי חזק ובעל הכושר הגופני הכי טוב, עד היום אני יודע שהוא התעסק באימוני כושר, זה נשמע לי הזוי כל הסיפור וחטפתי הלם, זה כאב שאי אפשר לתאר אותו". רוזנברג סיכם בקול נרגש כי: "אנחנו שמרנו על קשר מאוד טוב, כי גם אשתי התחברה מאוד לאריאלה כששיחקנו באילת והילדים שלנו התחברו, ככה שהקשר שלנו היה חזק מאוד. המכה הייתה גדולה כשקרה מה שקרה לו, לקח לי זמן לעכל שהוא איננו. הפרידה ממנו היא מאוד קשה לי וכל המשפחה שלי, גם להוריי שהכירו אותו עוד מחיפה וגם לאשתי והילדים שהכירו אותו ומכירים את משפחתו היטב, זה עצוב מכל הבחינות".      

ואכן כך הדבר, לכתו בטרם עת של ווילי סימס ז"ל תלווה את חובבי הענף זמן רב. שחקנים ואנשים שנותנים את כל כולם למען הקבוצה ומתנהגים בעדינות נפש הם יוצאי דופן בכל קנה מידה. על פי דבריהם של שחקני ומאמני העבר – כזה היה סימס. שחקן מיוחד במינו, אבל קודם כל, בנאדם עם לב רחב, אוהב הארץ ואוהב אדם.