מנהרת הזמן: בחזרה לגמר-סל 1992

לראשונה מאז 1992, הצהובים והאדומים מת"א ייפגשו הערב (שלישי, 21:00, SPORT5) למשחק בודד שיכריע מי תזכה באליפות. מכבי "Playtika" ת"א ניצחה 79:90 במשחק הראשון, הפועל "Vegan Friendly" ת"א הגיבה עם 74:112 מהדהד והערב לעיני למעלה מרבבת צופים הן ייפגשו למשחק השלישי והמכריע של סדרת גמר הפלייאוף.

הפעם הקודמת שזה קרה, בעונת 91/92, הייתה גם היחידה בה הגמר-סל, כפי שכונה אז, הגיע למשחק חמישי ומכריע. מכבי ת"א ידעה עונה טובה יותר, סיימה את העונה הרגילה במקום הראשון במאזן 3:19 והייתה רחוקה החלקה אחת זכורה במיוחד של דורון ג'מצ'י בחוץ מול אסטודיאנטס מהעפלה לפיינל פור האירופי. הפועל ת"א לעומת זאת התחילה את הליגה ברגל שמאל, כאשר ניצחה רק בארבעה מעשרת מחזורי הפתיחה, אך התייצבה עם צירופו של פרוויס שורט האגדי במקום וויין קמפבל, סיימה במקום השלישי והדיחה בחצי הגמר ללא יתרון ביתיות את מכבי ראשל"צ המצוינת, שהגיעה לשני הגמרים הקודמים, בפלייאוף של 1991 ובגביע המדינה של אותה עונה. בסיום המשחק פרצו חגיגות גדולות באוסישקין, שכן לראשונה מאז שנות השבעים השיגו האדומים את הכרטיס למוקדמות גביע אירופה לאלופות.

הדרבי הראשון של העונה היה חד-צדדי והסתיים בניצחון מוחץ של הצהובים, 63:93. לאחר מכן נפגשו הקבוצות ברבע גמר הגביע לסדרה מרתקת של בית וחוץ: המשחק הראשון נגמר בשוויון (!) ובגומלין ניצחו הצהובים 77:81, אך הודחו בחצי הגמר על ידי הפועל גליל עליון – רמז מטרים למה שעתיד לקרות בעונה הבאה. הדרבי השני של העונה הרגילה סימן את השינוי הגדול שחל אצל האדומים, כאשר דייויד "השריף" ת'רדקיל ושורט קלעו 30 ו-25 נקודות בהתאמה וסחפו את הקבוצה לניצחון חוץ מרשים, 86:96.

ההמתנה

בניגוד למצב היום, לסדרת הגמר דאז היה צריך לחכות הרבה זמן. מכבי ת"א לא שיחקה במשך שלושה שבועות וחצי בין חצי הגמר לתחילת הגמר, הפועל ת"א במשך שלושה שבועות. על פי הדיווחים, הועלתה הצעה להתחיל אותה מיד לאחר חצי הגמר, אך היא נדחתה כמעט על הסף וכך חיכו הקבוצות זמן רב, בין היתר בגלל חג הפסח, בעיית זמינות ביד אליהו ויציאתה של נבחרת הנוער, עם מאמן הצהובים צביקה שרף, לטורניר המוקדמות לאליפות אירופה.

אז איך העבירו את הזמן בין הסדרות? הקבוצות החליטו על מנוחה ראשונית של מספר ימים, חלק מהשחקנים יצאו לחופשות, שרף כאמור אימן את נבחרת הנוער ומאמן האדומים רלף קליין ז"ל יצא על פי הדיווח לחופשה אישית בים המלח. רק כעבור מספר ימים הם העלו בחזרה את הקצב ואף ערכו משחקי אימון נגד מכבי ראשל"צ והפועל גליל עליון, שאמנם כבר סיימו את הליגה, אבל המתינו לגמר גביע המדינה.

המשחק הראשון היה הצמוד ביותר בסדרה: הצהובים פתחו טוב יותר וברחו ליתרון 13, עמוס פרישמן ודייויד ת'רדקיל הפכו ונתנו לאורחים יתרון 4 עם כחמש דקות לסיום, אבל שתי שלשות של דורון ג'מצ'י, מצטיין המשחק עם 33 נקודות כולל 6 מ-10 לשלוש, החזירו את ההובלה לצהובים והחטאה של ת'רדקיל מהקו במצב של "אחד ועוד אחד" (הסבר עבור הצעירים בינינו: רק אם השחקן קולע את הזריקה הראשונה הוא מקבל אחת נוספת) גמרה את הסיפור, 69:72 למכבי ת"א. "זה היה משחק מכוער כמו דניס רודמן ומעצבן כמו ביל ליימביר", ניתח פרשן "מעריב" עפר שלח למחרת, "התחזיות השחורות ביותר לגבי השפעת הפגרה התגשמו".

חוזרים לאוסישקין

למשחק השני כבר לא היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן. "מרסר חוזר לאוסישקין", בישר שער מדור הספורט של עיתון "חדשות" וזה גם היה הסיפור הגדול של המשחק, כיוון שהנהלת הפועל ת"א החליטה לקיים את המשחק באופן די חריג באולמה הביתי במקום להעביר אותו ליד אליהו, כפי שנהגה פעמים רבות באותן שנים, במטרה להגדיל את הכנסותיה. תרמה לכך כמובן העובדה שהאדומים לא הפסידו אף משחק באולם באותה עונה.

בבוקר המשחק עוד היו 250 כרטיסים למכירה, אך הם אזלו ואוסישקין היה מלא לחלוטין בערב – וחם מתמיד. הצהובים אמנם הובילו במשך רוב המשחק, אבל פרישמן ותומר שטיינהאור (20 נקודות ו-10 ריבאונדים) הצעידו את המארחת למהפך מאוחר שקבע 82:88 ו-1:1 בסדרה. "ת'רדקיל תפס אחד מאותם ימים בהם הוא מרשה לעצמו לזרוק כדורים על עיוור והכל הלך לו", כתב פרשן "חדשות" סטיב קפלן על "השריף" שהצטיין עם 32 נקודות. "הקהל, האווירה וגם השופטים היו הפעם עם הפועל", סיכם גיא גודס.

הלחץ עלה מדרגה לקראת משחק מספר 3, אבל הוא היה בשליטה מוחלטת של מכבי ת"א, שחזרה ליתרון בסדרה עם ניצחון 64:81, בין היתר בזכות אזורית אפקטיבית בה השתמש שרף. כוכב ה-NBA בדימוס מייק מיצ'ל (29 נקודות ו-10 ריבאונדים) וחוזה ורגאס (15 נקודות ו-11 ריבאונדים) כיכבו, מוטי דניאל תרם 13 מהספסל ושורט נעצר על 6 נקודות בלבד באחוזי קליעה נמוכים – משחקו החלש ביותר בישראל. גם הפעם השופטים היו במוקד: "אני לא מבין איך משבצים שופטים ילדים, שלא מגיע להם לשפוט בליגה הארצית", אמר קליין, בעוד אמסלם הוסיף ש"השיפוט היום היה שערוריה".

חמישה ימים עברו ובמהלכם עסקו בשני דברים: האם הפועל ת"א תעביר את המשחק ליד אליהו – ומה יקרה אם תחליט לארח שוב באוסישקין ותפסיד. "האפסנאי של הפועל ת"א הבטיח שלא יכבה את האורות אם מכבי תנצח", דיווחו אלי סהר, אז עדיין סרוסי, ויוסי לוין בעיתון "חדשות", והוסיפו: "נודע שכמה אוהדי הפועל מתכוונים לעצור בגופם את חגיגות השמחה, על ידי חגורה עבה שתמנע משחקני מכבי להתקרב לסלים וכך לא יוכלו לגזור את הרשתות". יש לציין אגב כי כך היה נהוג לחגוג בזמנו ורק כעבור שנה הוחלט על הענקת צלחת אליפות לזוכה.

מכבי ת"א קלעה את 8 הנקודות הראשונות במשחק, אבל ההמשך היה שייך לפרישמן, שבמשחק גדול של 24 נקודות ו-4 אסיסטים הוביל את הפועל ת"א לניצחון 82:86, אותו הבטיח רצף קליעות עונשין של ג'ונתן דלזל בדקות הסיום. "ההגנה שהצגנו במחצית הראשונה הייתה הטובה ביותר שראיתי בארץ", התמלא קליין גאווה ושטיינהאור התבדח: "על הגג שעשיתי לדניאל צריכים להוסיף לי בחוזה 50 אלף דולרים ועל הסל הווירטואוזי עוד 20 אלף". שמעון אמסלם עקץ: "אני בטוח שיהיה מי שיביא אצלנו מספריים למשחק החמישי, מכבי יכולים בינתיים לחתוך את המכפלת במכנסיים שלהם".

משחק אחד על כל הקופה

2:2 בסדרה – וכעת לפגרה נוספת: המשחק הרביעי נערך ב-10 במאי, החמישי רק ב-19, אחרי למעלה משבוע של מתח ועצבים גבוהים. בינתיים כל הארץ הייתה עסוקה בדבר אחד: השגת כרטיסים למשחק המכריע. "האווירה והיריבות נשארו אותו דבר", סיפר תנחום כהן-מינץ האגדי ל"חדשות", "לא היו אז התקשורת של היום ופלייאוף שממקד לאורך זמן קצר את מלוא תשומת לב, אבל התכונה וההצהרות היו פחות או יותר דבר. אם מכבי יפסידו את האליפות זה לא סוף העולם. מקסימום, יתחילו לספור מחדש". מנגד, דוד קמינסקי לא היסס להכריז: "ביד אליהו אין להפועל סיכוי. היום לנצח את מכבי זה כמו שהיה אז לטוס לירח. אצלנו לא עשינו עניין מניצחון על מכבי, הם לא היו גדולים עלינו. ניצחנו? אז הלכנו לאכול סטייקים וסגרנו עניין".

כתב הפלילים המיתולוגי, בוקי נאה, דיווח על ההיערכות: "60 שוטרים 'כחולים' ו-20 שוטרי מג"ב 'ירוקים' יאבטחו את המשחק". מפקד תחנת שכונות, סנ"צ איציק כהן, הדגיש: "נפעל בחומרה רבה נגד מתקוטטים ומתפרעים וכל הנכנסים יבדקו על ידי גלאי מתכות".

המתח הרקיע שחקים ועל האירוע הכי משמעותי של דקות הפתיחה נעשתה מיני-סדרה בשם "האגרוף": לבאן מרסר הכה בשטיינהאור ממש בפתיחה, מכבי ת"א הובילה לאורך כל הדרך וניצחה בתוצאה כמעט זהה למשחק השלישי, 63:81 שהעניק לה אליפות מספר 23 ברציפות. מיצ'ל שוב הצטיין עם 29 נקודות ו-10 ריבאונדים, ורגאס כיכב גם כן עם 15 נקודות ו-11 ריבאונדים שסידרו לו הארכת חוזה. ת'רדקיל ודלזל הובילו את האדומים עם 16 כל אחד. "כל מי שמאמן את מכבי ת"א יש לו רק מה להפסיד", אמר שרף בסיום, ימים בודדים לפני שחתם בהפועל ירושלים, "זה התפקיד הספורטיבי הכי קשה במדינה. קיוויתי שלא אפסיד את האליפות ואני מעביר את האחריות למישהו אחר".

"אין מהפכים בכדורסל הישראלי", חגג יו"ר המנצחים שמעון מזרחי, "יש רק קבוצה אחת אלופה ואני שמח שגם הכדורגל השתוו אלינו". המנהל שמלוק מחרובסקי, שנפרד מהקבוצה אחרי 32 שנה, הוסיף: "האליפות היא מתוקה, אבל יש לי תחושה קשה מאוד". ישראל לב, עוזר מאמן הפועל ת"א, סיכם בצער: "כל העולם רצה שננצח, אבל לא הצלחנו. הסטירה הייתה מעשה מכוער ולא ספורטיבי. היו כאן שני השופטים הטובים בארץ (דוד דגן וראובן וירובניק) ואם זה מה שהם החליטו, אז זהו". שטיינהאור עצמו אמר: "אותי הרחיקו על דברים פחות גרועים, אני לא מבין את ההחלטה הזו".

לאחר המשחק דובר רבות על מצ' אפ כוכבי ה-NBA המזדקנים, שהגעתם לאירופה עוררה כמובן המון עניין: מיצ'ל שהיה מצוין אך לא נשאר בגלל החשש מגילו המתקדם (36 בשעתו), המשיך לרצף שנים גדולות באיטליה שהפכו אותו לאגדה מקומית ופרש רק באמצע העשור החמישי לחייו, בעוד שורט, ששוב התקשה מאוד במשחק, לא שב לפרקט ועבר לעבוד בארגון שחקני ה-NBA.

עונה לאחר מכן הפועל ת"א זכתה בגביע המדינה – התואר האחרון שלה נכון להיום – אך את ההצגה גנבה הפועל גליל עליון, שגברה גם עליה וגם על מכבי ת"א בסדרות פלייאוף בדרך לאליפות היסטורית. הרבה דברים השתנו מאז: הפועל ת"א התפרקה מעשית והוקמה מחדש בליגה ב', מכבי ת"א גרפה תארים רבים כולל באירופה – והלילה שתיהן נפגשות שוב, למשחק שירתק את כל המדינה.