- מאת: דביר וינוגרד -

ספורט זה אהבה, אותי לא תשכנעו אחרת. כשתשמעו את הסיפור של קורן ז'ורנו גם אתם תחשבו כך, בוודאות. הגארד בן ה-24 (1.76) הוא ההוכחה הניצחת לכך שבעזרת אופטימיות, אמונה והשקעה אפשר לעבור כל מכשול, גם אם מדובר באתגרים הקשים ביותר שניתן לדמיין. ז'ורנו נתקל בקשיים אלו מספר פעמים, אבל בכל פעם הסתכל עליהם בלבן של העיניים ועבר אותם כמו גדול, כאשר הדבר המרכזי שהנחה אותו זו האהבה לכדור הכתום. אז איך הכל התחיל ומה כלל המסע? הגארד מספר: "גדלתי בעמק יזרעאל בישוב הקהילתי אחוזת ברק. אבא שלי הוא מאמן כדורסל ולמעשה, נכנסתי לעולם הזה כבר מגיל אפס וינקתי את זה. גדלתי תחת אבא שלי בגילים הצעירים, כשעד כיתה ו' הוא היה המאמן שלי".

"אחר כך, הצטרפתי למחלקת הנוער של עמק יזרעאל", מספר ז'ורנו, "בהמשך נפרדתי מהחברים ועברתי ללמוד בנהלל בגלל הכדורסל. הייתי שם בכל קבוצות הילדים, נערים ונוער של המחלקה, כשבשלב מסוים גם עברתי לאקדמיה של עמק יזרעאל כדי להיות יותר קרוב לאולם, כי היו לנו אימוני בוקר ופעילויות שהם מעבר לשעות האימון ורציתי להיות נגיש וקרוב אליהם. שיחקתי כמובן גם בליגת בתי הספר ואז זימנו אותי לטרום קדטים, ככה שאני במסגרות האלה מגיל יחסית צעיר. אחר כך שיחקתי גם בנבחרת הקדטים ובנבחרת הנוער".
 
ז'ורנו לא רק שיחק בנבחרות הצעירות, אלא היה אחד השחקנים הבולטים ושימש כקפטן נבחרת הנוער, כאשר הוא הוביל גם את הקדטים וגם את הנוער לעלייה לדרג א', הישג חשוב במיוחד, שבמידה רבה השפיע על ההצלחה הגדולה של הנבחרות הצעירות בשנים האחרונות. הרכז שזוכר זאת היטב, שיתף בתחושות המיוחדות שחווה בזמן ההישג: "זה חוויות שאתה לוקח לכל החיים. קודם כל, הזכות לייצג את המדינה. זה משהו מאוד עוצמתי וממלא, בטח כשאתה מביא הצלחות ושם את ישראל על המפה של הכדורסל האירופי. היום אפשר לראות שהחבר'ה הצעירים קוצרים את הפירות דרך כל המסלול הזה, שאנחנו בעצם די התחלנו אותו שם. זו חוויה מאוד מיוחדת בעיקר בגלל האנשים שאתה מכיר בדרך, חברים שצברתי, שהם כמו אחים בשבילי, כמו גיל בני, מירון רוינה ויובל זוסמן".

בשנת 2016, כאשר ז'ורנו היה בשיא ההצלחה של קריירת הנוער, חייו של הרכז השתנו ב-180 מעלות. ז'ורנו שחש כאבים ברגלו, ביצע בדיקה שגרתית למדי, אך עד מהרה התברר כי למעשה, מדובר בסרטן: "אחרי תקופה שהיו לי כאבים ברגל, הגיעו הבשורות שמדובר בסרטן עצמות. ומאותו רגע בעצם החיים משתנים, כל מה שהכרתי - נאלצתי להפסיק אותו למשך תקופה, כדי להתרכז בתהליך של ההחלמה ואני חושב שמאותו הרגע התחיל המסע שלי, כדי לחזור ולעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות, שזה לשחק כדורסל. מבחינתי זאת הייתה משימה אחת לאורך כל הדרך. קודם להחלים ואחר כך גם לחזור לשחק כדורסל מקצועני. שזה שני דברים שונים אמנם, אבל מבחינתי זאת הייתה מין מטרה משותפת".
"הכל מאהבה למשחק"
כדי להבין עד כמה ז'ורנו אוהב את המשחק מספיק לשמוע את המשפט הבא: "הדבר הראשון ששאלתי כשהודיעו לי על המחלה, זה מה אני יכול לעשות ומה זה אומר לגבי הכדורסל? לא בדיוק ידעתי. וזה מה שעניין אותי באותו הרגע. בשביל הכדורסל עשיתי את המאמצים ואת כל ההשקעה, הפיזית, הגופנית והמנטלית, כדי להגיע לנקודה שאני נמצא בה היום. זה לקח, קרוב לחמש שנים. שנה ראשונה של החלמה ואחר כך עוד ארבע שנים של שיקום פיזי, שכלל בתוכו מספר ניתוחים אורטופדיים, כדי שאני אוכל לתפקד ולהיות במצב שאני מסוגל לשאת עומסים ברמה שאני שואף להגיע אליה".

התמודדות עם אתגר שכזה, דורשת מאמצים נפשיים אדירים, הרכז הסביר כיצד הוא התמודד באותה תקופה: "השתדלתי להתעסק בעיקר בדברים שהם בשליטה שלי, כדי לשמור על מעין שפיות. זה גם בדברים הקטנים ביום יום, למשל, לעשות את תרגילי הפיזיותרפיה שהייתי צריך לעשות, למרות שהם היו בהתחלה מאוד משעממים ופשוטים. לעומת זאת, דברים שלא יכלתי להשפיע עליהם, כמו קצב האיחוי של העצם שלי, שבזה היה תלוי הרבה מהשיקום, בזה השתדלתי לא להתעסק יותר מדי. כמובן, היו נפילות לאורך הדרך וזה גם יצר תסכול, כמו כל בן אדם. יש ימים יותר טובים ויש פחות. אבל ככל שהתעסקתי בדברים שיש לי השפעה עליהם, הרגשתי יותר מרוצה מעצמי מזה שאני יכול ומצליח לעשות אותם וזה מאוד עזר לי".
 
כשנשאל ז'ורנו מאיפה שאב את המוטיבציה, הוא השיב בפשטות: "המוטיבציה נובעת בעיקר מהאהבה למשחק, זה משהו שגדלתי עליו מגיל אפס והיה לי ברור שאני לא רוצה לוותר עליו. זאת המוטיבציה העיקרית. היום יש לי מוטיבציות נוספות, שמובילות אותי, מעבר לאהבה למשחק, אני שואף להיות מודל לחיקוי ולהוות השראה לאנשים אחרים. אלו הדברים שנותנים לי מוטיבציה היום להשיג עוד ולהגיע לנקודות ולפיקים חדשים". דרך נוספת להתמודדות עבור ז'ורנו הייתה הנגינה באורגן: "נגינה זה משהו שמלווה אותי מאז כיתה א'. זה מקום שלי, מקום שאני מרגיש בו בנוח לבוא ולהיות יצירתי וזה עזר לי גם קצת לצאת מהעולם הזה של השיקום. זה מקום נקי, שקצת שובר את הלחץ של היום-יום. זה אחד התחביבים האהובים עליי וזה גם כלי שאני ממש משתמש בו כדי להיות מרוכז יותר".

למקרה שתהיתם, ז'ורנו האמין לאורך כל הדרך שהוא ישוב לשחק: "תמיד ראיתי את התמונה הזאת בראש, היו מצבים שהתערערתי, אבל לאורך רוב רובה של התקופה, כן, האמנתי בזה וראיתי את התמונה הזאת שלי בתוך הראש על המגרש, עושה את הדברים שאני עושה היום. זה היה חלק מתהליך ההחלמה - להאמין בזה. כדי להצליח, אתה קודם כל צריך באמת להאמין שאתה יכול לעשות את זה. דמיינתי את עצמי על הפרקט במעין דמיון מודרך, שעזר לי לשמור על אופטימיות, ככה שחד משמעית, אני לא חושב שהייתי מגיע למקום שאני נמצא בו היום, בלי להאמין לאורך כל הדרך שאני יכול לעשות את זה".
 
"מצפה להשפיע על המגרש ומחוצה לו"
חמש שנים של ציפייה ומאמצים, השתלמו כשבספטמבר 2020, חתם הרכז בגלבוע גליל ששיחקה אז בליגת העל: "עם גלבוע חתמתי על החוזה המקצועני הראשון שלי, עשיתי שם שנה אחת, כשהמיקוד שלי היה לחזור לקבוצה מקצוענית ולמסגרת כמו שצריך. הצטרפתי שם במהלך העונה גם לקבוצת הבת מהליגה הארצית (גלבוע ברוש) כדי לצבור דקות במסגרת 'הכרטיס הכפול' למשך חצי עונה". ז'ורנו הסביר כיצד שמר על כושר גופני לקראת החזרה לכדורסל: "לפני שחתמתי בגלבוע, פשוט כל הזמן חיפשתי איפה משחקים כדורסל. ליגה א' בימי שישי, כאלה דברים. הייתי מתאמן גם הרבה מאוד לבד, אבל ידעתי שצריך גם קצת את המשחק כדי להרגיש את זה יותר טוב. הצטרפתי לליגה הארצית כדי לצבור שוב את הניסיון, את המגע הזה, כי הכדורסל באימון לעומת המשחק עצמו הוא שונה לגמרי, אז זה משהו שהיה חשוב לי לחוות אותו בשנה הראשונה, אחרי הרבה שנים בחוץ".

"אחר כך, הרגשתי שאני רוצה להתקדם ברמה ועברתי לליגה הלאומית", סיפר הרכז בצניעות. יש לציין, כי ז'ורנו הטביע את חותמו בליגה הלאומית, כשבשנתיים בהן שיחק בה הוא הפך ל'קבלן עליות', כאשר הוא מעלה את עירוני קריית אתא ואת הפועל עפולה שנה אחר שנה לליגת העל, כשבשתי העונות ז'ורנו מתעלה ברגעי הקלאץ' ומשדרג את הממוצעים שלו בפלייאוף (העונה למשל: בעונה הסדירה - 8.7 נקודות עם 32.6% ל-3, לעומת 10 נקודות ב-41% מחוץ לקשת בפלייאוף). בעלייה הראשונה עם קריית אתא ההתרגשות של הרכז הייתה ניכרת: "נכון, התרגשתי. קודם כל, דבר שהוא ראשוני הוא תמיד מרגש יותר וזאת באמת הייתה סגירת מעגל מאוד אמוציונלית. עם עפולה ידעתי יותר למה לצפות, כי היה לי כבר את הניסיון במעמד, ככה שזה היה אחרת, מרגש וכיף מאוד, אבל כן ידעתי יותר איך להתנהל בתוך הסיטואציה. עם קריית אתא האמת זה היה משהו מאוד אינסטינקטיבי ואמוציונלי, אבל עם שתיהן זה היה מאוד אמיתי".
 
כשנשאל הגארד האם הוא הרגיש במעמד העלייה שהוא הגשים את מה שחלם עליו בעת ההחלמה, השיב: "אני חושב שכן. זאת הייתה הרגשה כזאת של, הנה, הצלחתי לעשות את זה ולהשלים את המשימה, למעשה, שם נפתח מעגל חדש וכרגע יש עוד אתגרים שאני מחפש. לעלות ליגה שנתיים ברציפות זה לא דבר פשוט, אבל זה כן משהו שעיצב לי את המשחק וגרם לי להיות בשל יותר בשביל הרמה הבאה, שהיא מבחינתי ליגת העל, ועכשיו, הרגשתי שזה השלב מבחינתי, לעשות את קפיצת המדרגה הזאת". השלב הזה אכן הגיע לפני כשבועיים כשהרכז חתם בהפועל אילת.

ז'ורנו שיתף כיצד הדברים התגלגלו: "המנהל המקצועי ניקולה לונצ'אר, פנה אליי דרך הסוכן שלי, מתן. דיברנו איתם והתפתחה באילת סיטואציה שהייתה נראית לי מעניינת ונכונה עבורי. עכשיו חובת ההוכחה היא עליי, אני צריך להיות טוב ולתת את הדברים שאני מאמין שאני יכול לתת ואני מאוד שמח שהם גם מאמינים שיש לי מה לתרום לקבוצה ומעריכים את מה שאני יכול להביא. אני כבר באמת מצפה להשפיע על המגרש ומחוץ למגרש ולהראות את מה שאני יודע", אמר הרכז בהתרגשות.
 
"הסוד הוא להתמיד בנחישות גם כשאף אחד לא רואה"
אחד הדברים המרשימים ביותר אצל ז'ורנו, זו השאיפה הבלתי נגמרת להשיג 'עוד': "כל פעם שאתה מגיע לפיק או לפסגה מסוימת, אתה יכול מצד אחד להגיד, זהו עשיתי מספיק, או מצד שני להסתכל על הפסגה הבאה ולראות איך אתה יכול להגיע אליה. אז זו בדרך כלל הדרך שאני בוחר להסתכל על הדברים, וברגע שהגעתי לפסגה עבורי בקריית אתא, הסתכלתי על הפסגה הבאה שהיא הייתה להוביל קבוצה מהרגע הראשון. אחרי שהגעתי לפסגה הזאת עם עפולה (בה שימש כרכז המוביל ופתח בחמישייה ב-28 מתוך 29 משחקים) בעליית הליגה הנוספת, אני מסתכל על הפסגה הבאה והיא - להשתלב בליגת העל ולהביא את היכולות שלי לידי ביטוי. כמובן שחשוב לי גם באופן ספציפי, לשמור על כשירות ובריאות לאורך כל העונה".

ניתן להגיד כי ז'ורנו בהחלט הגשים כבר מספר חלומות בחייו, אך הוא כבר עם הפנים אל עבר החלום הגדול הבא: "החלום הכי גדול שלי זה להרגיש שאני מממש את הפוטנציאל שלי ועושה את מה שעושה לי טוב. בנוסף, אני רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים ולהמשיך להוות מודל לחיקוי ודמות שאנשים יכולים לשאוב ממנה אנרגיות חיוביות, השראה ותקווה. זה משהו שאני מאוד רוצה לעשות בעתיד הקרוב שלי וגם ברחוק. להנגיש ולעזור כמה שיותר לאנשים, להתמודד עם האתגרים השונים שהחיים מעמידים בפנינו".
 
לסיום, העביר ז'ורנו מסר חשוב במיוחד עבור אותם ילדים ובני נוער שחווים גם הם קשיים דומים לאלו שהוא עבר וחולמים יום אחד להיות ספורטאים: "אם יש לכם/ן איזו מטרה שאתם רוצים להגיע אליה, אז אתם צריכים באמת לרצות להגיע לנקודה הזאת ולעשות כל מה שנדרש, כדי להגיע לשם, בלי לוותר ברגעי משבר, ויהיו כאלה לאורך הדרך. בעיקר אתם צריכים להאמין, שאתם יכול לעשות דברים גדולים. לא הייתי יכול להגיע לנקודה שאני נמצא בה היום, מבלי להאמין שאני באמת יכול לעשות את זה. אני חושב שהכוח של ההתמדה, לקום כל יום ולעשות גם את הצעד הקטן הזה קדימה בזמנים הקשים, לא רק עכשיו, כשרואים את זה בכותרות וכשמקבלים אהבה מהסביבה, אלא דווקא בשלבים שאף אחד לא יודע ולא רואה אותך מתאמן או נותן לך קומפלימנטים ומעניק לך תארים כשאתה עולה ליגה. צריך תמיד את אותה הנחישות לעבוד קשה ולרצות להצליח, גם כשזה מאחורי הקלעים. אני חושב ששם 'הסוד הגדול' כביכול ושם זה נופל וקם".

נדמה כי לא סתם צמד המילים הללו נאמרו אחרונות. הם מתארות היטב את המסע של ז'ורנו, שיודע תמיד להתגבר על כל קושי ולכבוש במעלה הדרך פסגות חדשות, כמאמר השיר הידוע של שב"ק ס': "הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם, אף פעם לא אפסיק ללכת, אני נופל וקם, עובר גשר ועוד גשר אני נופל וקם, כמה ארוכה היא הדרך, אני עומד איתן עם ראש מורם".