''עדיין שומר מקום חם מאוד בלב לישראל''

כשקית' בנט הגיע ארצה בקיץ 1983 כבוגר קולג' טרי, הוא בטח לא תיאר לעצמו שהוא יישאר ל-12 שנה ברציפות, תקופה בה תהפוך ישראל לביתו השני. במשך פרק הזמן הזה, הוא חווה קצת מהכל: מאבקי עלייה מהארצית עם הפועל נהריה כזר יחיד וצעיר ומאבקי הישארות עם אותה קבוצה כעבור עשור בלאומית א' כמתאזרח ותיק; קרבות על תארים ודרבי סוערים עם הפועל ת"א מחד, ומאידך עונה קשה עם הפועל ר"ג בה פשטה האימפריה במיל' רגל וירדה ליגה. על הדרך הספיק לשחק גם בהפועל ירושלים, הפועל חולון והפועל גבעתיים.

בשיאו דורג במקום השלישי בטבלת מלך הסלים עם 26.2 נקודות למשחק ועד היום הוא מחזיק במקום ה-87 בכל הזמנים בקלעי הליגה, עם 2,701 נקודות – נתון אליו צריך להוסיף כמה מאות נקודות שקלע בשנתיים פנטסטיות בליגה הארצית (כפי שנקראה אז ליגת המשנה). רק כדי לסבר את האוזן, גם מתאזרחים ששיחקו פה שנים ארוכות כמו קורי קאר, דריק שארפ וסטיב מאלוביק מדורגים מתחתיו ברשימת צוברי הנקודות.

למעלה משלושה עשורים אחרי שעלה על מטוס למדינה הקטנה במזרח התיכון, משחזר בנט בראיון לאתר המנהלת איך התגלגל דווקא לישראל: "נבחרתי בסיבוב השביעי של הדראפט על ידי ניו ג'רזי נטס. אחרי שהם שיחררו אותי, ניגש אליי מאמן קולג' כלשהו שעבד בקונטיקט ושאל אותי אם אהיה מעוניין לשחק כדורסל מקצועני בישראל. האמת היא שבהתחלה חששתי מאוד להגיע ארצה בגלל שהדברים היחידים ששמעתי וידעתי על המדינה היו אלו שראיתי בחדשות בטלוויזיה, אבל אני מאושר שהחלטתי לתת לזה צ'אנס. מהר מאוד גיליתי שישראל היא מקום נהדר עם אנשים נפלאים וחמים".

כמה קשה היה עבורך כבוגר קולג' טרי להגיע למדינה רחוקה, בימים שלפני הסקייפ, פייס טיים, רשתות חברתיות וכו'?

"לפחות בהתחלה אני יכול להודות שהיה לי קשה מאוד. אני אדם שמחובר מאוד למשפחה וקרוב מאוד לחברים. איך מתמודדים? אלו היו זמנים אחרים: פשוט כתבתי הרבה מכתבים ששלחתי בדואר ולפחות בשנתיים הראשונות בנהריה אני יכול לספר שהיו לי חשבונות טלפון גדולים מאוד...".

ומה מבחינת ההסתגלות להבדלים בחוקה?

"זה לא היה קל, אבל מהר מאוד הבנתי שיש שתי התאמות עיקריות שאני חייב לעשות לחוקים של פיב"א: הראשונה הייתה כשקלטתי שהשופטים בישראל ובאירופה שורקים 'צעדים' הרבה, כך שאתה חייב להראות להם בבירור שאתה מקפיץ לפני שאתה עושה את הצעד הראשון בדרך לחדירה לסל – זהו דבר שלא שרקו עליו בארה"ב אז. ההתאמה הנוספת הייתה כאשר גיליתי שלצערי אני לא יכול לשמור באותה אגרסיביות כמו במכללות כי שורקים יותר עבירות".

מדברים הרבה על כמה הכדורסל השתנה מאז שנות השמונים, בעיקר בארה"ב עם ההשוואות בין גולדן סטייט לקבוצות גדולות מהעבר. אילו הבדלים עיקריים אתה רואה בכדורסל של היום?

"יש הרבה מאוד הבדלים כמובן, אבל אם אני צריך להצביע על שינוי אחד בולט בין הכדורסל של שנות ה-80 להיום הוא שבימינו כל אחד רוצה להיות 'קלעי' ולוקח הרבה זריקות מבחוץ. אין הרבה חבר'ה שיכולים לשחק בצבע או אפילו להיכנס לשם בקשיחות של פעם".

בנט. "גיליתי שישראל היא מקום נהדר עם אנשים חמים" (צילום: פרטי)

***

עבור מי שעקב אחרי הכדורסל הישראלי בשנות השמונים והתשעים, קית' בנט לנצח ייזכר כחצי מ"צמד התאומים" בנט-טרי, עם ג'יימס טרי. השניים הגיעו ארצה באותה שנה, שיחקו ביחד חמש עונות בשלוש קבוצות שונות וגם פרשו בהפרש של פחות משנה אחרי למעלה מעשור בישראל. "פגשתי את ג'יימס טרי בשנה הראשונה שלי בארץ, כשאני שיחקתי בנהריה והוא במכבי חיפה", מספר קית', "הפכנו לחברים טובים מאוד מחוץ למגרש ותמיד נהנינו לשתף פעולה. בכל פעם שהייתה לנו הזדמנות, חתמנו באותה הקבוצה וזה קרה לא מעט. ג'יימס ואני גרים יחסית קרוב אחד לשני באיזור וושינגטון ואני עדיין מחשיב אותו כאחד מחבריי הקרובים ביותר".

לאורך השנים עברת הסבה מכוכב גדול ולפעמים יחיד בהתקפה שקולע גם 30 ו-40 נקודות (שיאו הוא 51 נקודות בגביע נגד בית"ר ירושלים), לרול פלייר שמתמחה בהגנה ותורם באספקטים אחרים. מדוע זה קרה?

"שאלה טובה... תמיד הרגשתי שאני יכול לקלוע בכמויות גדולות ועד היום אני מלך הסלים בכל הזמנים של האוניברסיטה בה שיחקתי (סייקרד הארט, בה קלע 2,431 נקודות ב-120 משחקים). בערך באמצע התקופה שלי בישראל, הבנתי שכל קבוצה מכוונת לכך ששני הזרים שהיא מביאה כל שנה מארה"ב יהיו הקלעים המובילים ושממני מצפים לעשות גם דברים אחרים – אז זה מה שעשיתי. מאותו רגע, החלטתי להתמקד יותר בהגנה, ריבאונדים וכל מה שביקשו ממני, העיקר שהקבוצה שלי תשיג ניצחונות. את הנקודות שלי באותן עונות אספתי בשטף של המשחק, לא כפיתי כלום".

טרי. עדיין חברים טובים (צילום: ויקיפועל)

אתה עדיין עוקב אחרי הכדורסל הישראלי?

"אני עדיין בקשר חברי עם לא מעט מהחבר'ה ששיחקו בארץ בתקופה שלי, כמו מייק קרטר, אנדרה ספנסר, ג'ינו בנקס, דייויד הנדרסון, דזי בארמור, ג'וליוס וויין, גרי פלאמר ואחרים, כך שיוצא לנו מדי פעם לדבר על מה שקורה בארץ. השחקן שאני עוקב אחריו הכי מקרוב הוא הבן המוכשר של ג'ו דאוסון, שון".

יצא לך לבקר פה בשנים האחרונות?

"לצערי לא. אני הבעלים של חברה לאחזקת בתים משותפים ובנייני דירות שאני גם מנהל באופן שוטף, כך שקשה לי להתנתק מהעסק לזמן רב. עם זאת, אני בהחלט מקווה שיום אחד יתאפשר לי להגיע ארצה לביקור, אני עדיין שומר מקום חם מאוד בלב לישראל".

אם היית יכול להרכיב חמישייה אחת מכל השחקנים ששיחקו לצידך, במי היית בוחר?

"החלטה קשה, אבל אני חושב שהייתי הולך עם דניס וויליאמס, דייויד הנדרסון, לינטון טאונס, דריק המילטון וארל וויליאמס".