פרידה מאיש קטן גדול

<P><IMG alt="" hspace=10 src="http://www.basket.co.il/pics/2007/articles/gadir.jpg" align=right vspace=10 border=1>יום ראשון, כבר כמעט אחת עשרה בלילה, סוף סוף נגמר לו המשחק הקטסטרופאלי בין בית"ר ירושלים לחבר'ה שלהם מסכנין. איזה שעמום ולחשוב שרק התחילה לה הליגה בכדורגל ורק אלוהים יודע בשיטה החדשה של עולות ויורדות כמה זמן עוד נשאר לנו לסבול את ההתחזות של טובי בנינו לשחקני כדורגל, תוקם ועדת חקירה ומיד... </P> <P>בקיצור אני סוחב את עצמי למחשב לראות אולי יש חדש עם חולוניה שלי, אני נכנס לאתר הקומץ (האתר הרשמי של אוהדינו) ומקבל בומבה לפנים: שבתאי משולם, איש המשק, נפטר.</P> <P>מחנק של דמעות התמקם לו במרכז גרוני, חתיכת היסטוריה הלכה לעולמה. נהוג תמיד להתייחס לשחקנים, למנהלים, לבעלים, הם הרי אלו שעומדים בקדמת הבמה, עיני כולם נישאות אליהם, לפעמים בהערצה לפעמים בבוז, זה טבעו של העולם. אצלנו בחולון טבע הדברים היה קצת שונה, כי לנו היה את שבתאי שהיה הרבה מעבר לאיש משק, שבתאי היה אבא לשחקנים לא משנה אם אתה זר או ישראלי אצל שבתאי בלב יש מקום לכולם, גם לאוהדים, וכולם ידעו להחזיר לו על אותה מסירות ואהבה: האוהדים שהעניקו לו גביע הוקרה בנשף העלייה לפני שנתיים, זה נמשך בטקס מרגש שערכה לכבודו הנהלת הקבוצה לפני אחד המשחקים העונה בו העניקו לו גביע ופרס על מפעל חיים. שבתאי כבר היה חולה, חולה מאוד, כמעט כל מחלה אפשרית התמקמה בגופו הלא גדול, שבתאי התרגש וכששבתאי היה מתרגש אתה היית רואה את זה, אי אפשר היה לפספס, הדמעות היו שוטפות את פניו הטובות. </P> <P>באותו ערב הייתה הרגשה שהטקס הזה היה טוב מעשרות טיפולים, אבל יותר הוא לא הגיע למשחקים, לא עמד בזה, גם את משחק האליפות הוא ראה מהבית אחת המחשבות הראשונות שלי, דקות אחרי הזכייה ההיסטורית באליפות הייתה אם שבתאי בהיכל ואם כן אני חייב לראות אותו ברגע הזה, אבל שבתאי כאמור לא היה, וכל כך שמחתי שגם ברגעי שכרון החושים לאחר הזכייה זכר אבישי גורדון בראיון ראשון בטלוויזיה להקדיש את האליפות לשבתאי כשלאחר מכן גם דורסמן ויתר השחקנים מצטרפים אליו.</P> <P>לכל אחד יש איזה נקודה או מקום באולם שהוא הכי אוהב, אני אישית אהבתי את החדר של שבתאי, בטח אתם מרימים גבה ושואלים "מה כבר יכול להיות מיוחד באפסנאות או חדר משק?", אז זהו שהחדר של שבתאי היה הרבה יותר מאפסנאות, החדר של שבתאי הוא מוזיאון הפועל חולון, נכנסת לחדר נכנסת במסע אחורה בזמן. כל הקירות מלאים בתמונות, דגלונים, סיכות, כתבות, תלבושות מהעבר ובקיצור: התרגשות וצמרמורת.</P> <P>וכמה סמלי ששבתאי נפטר אחרי ביקור אחרון באולם, שלשום לקראת הצהרים הוא הגיע על מנת לראות שהכל בסדר, שמחליפו יודע מה צריך לעשות. כזה הוא היה, דאגן, אכפתי, רוג'ר מחליפו בתפקיד לא היה, הוא אמר שהוא נוסע הביתה ויחזור בערב, הוא לא שב, בדרך לביתו, באוטובוס, נדם ליבו.<BR>אתמול כשארונו הוצב במרכז המגרש הדבר הראשון שהעין נמשכה אליו היו הדליים המפורסמים המוצבים בתקרת האולם, אלו הדליים ששבתאי תלה בוירטואוזיות של לוליין, ואנחנו היינו מסתכלים ומתפללים שירד משם בשלום, שלא יקרה לו משהו, אבל זה היה קטן עליו. אז בחורף הקרוב כשהדליים שוב יתמלאו להם בתקרת האולם, יהיו אלו דמעות של כולנו, אוהדים, שחקני עבר והנהלה על איש יקר שהפך לסמל של אולם הפחים.</P> <P>נוח בשלום על משכבך איש יקר, יהי זכרך ברוך.</P> <P align=center><IMG alt="" hspace=0 src="http://www.basket.co.il/pics/2007/articles/shabtay_in_article.jpg" align=baseline border=1></P> <P align=center><STRONG><EM>יהי זכרך ברוך. שבתאי משולם ז"ל</EM></STRONG></P> <P>קצת קשה לעשות את המעבר לשוטף, אבל אלו החיים, אז זהו אנחנו כבר בספטמבר, מה שאומר שעוד חודש וחצי זה מתחיל: גביע ווינר ואחר כך הליגה, יותר מידי ארוכה הפגרה הזאת, למען האמת היה שלב שלא רציתי שתיגמר, בכל זאת אנחנו אלופים, שום דבר לא זז עם הקבוצה, מה שאומר שאין למה לצפות, אז שתימשך לה הפגרה אמרתי לעצמי.</P> <P>בינתיים נסעתי לי לחו"ל (בקטנה) ואני נשבע לכם שהרגשתי שגריר חולוניה בדיוטי פרי, מסתבר שיש לנו הרבה אוהדים, גם כאלו שלא בטוח יודעים איך נראה הנמר מחולון, אבל לא משנה העיקר הכוונה. כל שאלה שניה הייתה מה יהיה עם חולון, הראשונה הייתה מתי אתם מתאחדים לעוד עונה של שמש. אז בקשר לשמש אין לי כרגע בשורות, על אף ההצלחה הגדולה ב-HoT V o D (מקום ראשון בהזמנות) אין כרגע דיבור על עונה חדשה כשהדגש הוא על כרגע, הלאה, אלוהים גדול.</P> <P>בקשר לחולוניה, אם בשבוע שעבר הייתי סקפטי, אז איך שהגעתי למלון קיבלתי אס אם אס שהקומבו גארד שחיכו לו ורצו אותו הרבה זמן חתם בקבוצה. ביום שנחתתי בארץ חתם לו הקפיץ האנושי דרון וושינגטון, שחקן שנראה תפור על הקהל החולוני. ככל שמתקדמים הימים מתקבל הרושם שבסופו של דבר תהיה קבוצה לא ראה בכלל, לא לאליפות, אבל הרי אליפות זאת לא שאיפה שבשגרה בחולון, אז העונה נחזור לממדים הרגילים שלנו, מה שאומר הרבה צבע התלהבות ומלחמה, למי שזכרונו קצר- גם בעונה שעברה אף אחד לא חשב עלינו בכיוון של אליפות. אף אחד לא ידע מי זה פי ג'י טאקר והסוף ידוע לכולם, אז לכו תדעו.</P> <P>לסיכום כל הדברים האלו גרמו לי להתחיל להתגעגע ולחכות לפתיחת העונה, בתקווה כמובן שהאופטימיות שלי לא תתפוצץ לי בפנים, ואם כן, לא קרה כלום, בתור חולונים אנחנו רגילים לסיטואציות האלו יותר מאשר לאליפות, אולי בעתיד זה ישתנה, הלוואי. <BR></P>