--- מאת דביר וינוגרד ---

"שלום לך ארץ נהדרת, עבדך הדל נושא לך שיר מזמור, גם אם לעיתים נודד אני על דרך, מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור", שר יהורם גאון בשירו הידוע. כמעט 50 שנה עברו מאז ונדמה שהשיר מקבל משמעות מחודשת, שמתאימה דווקא לכדורסלנים הזרים של ליגת ווינר סל. זה שנים רבות ששחקנים רבים שמגיעים לישראל, מתאהבים במקום ואף מחליטים להשתקע כאן, אך רובם הגדול של השחקנים כמובן, מגיעים לעונה אחת ועוזבים, כיאה לעידן בו מושגים כמו "סמל" הם נדירים ביותר.

מנגד, בשנים האחרונות יותר ויותר כדורסלנים זרים חוזרים לישראל בתדירות גבוהה ולפעמים, למספר קדנציות שונות. עד כמה התופעה נפוצה? מתוך 76 שחקנים זרים שמשחקים כעת בליגה, לא פחות מ-18 שיחקו בה בעבר וחזרו לישראל העונה (לא כולל שחקנים שהמשיכו באותה קבוצה מהעונה שעברה), כמות שמהווה כמעט רבע (23.7%) מהסך הכולל של הזרים בליגה. מהן הסיבות לכך? מסתבר שיש לא מעט כאלה וחלקן מקוריות במיוחד. שוחחנו עם ג'רום מיינסי מעירוני "חי מוטורס" נס ציונה, דיאנטה גארט מעירוני "Tax:on" קריית אתא וקודי דמפס מהפועל "אלטשולר שחם" באר שבע/דימונה, ששיתפו אותנו במניעים השונים ובאהבה הגדולה שלהם לישראל.

גארט, בקרוב יסגור עונה שלישית בישראל

"אין דבר יותר טוב מעוגה אחרי אימון"

ראשית, ניסינו להבין מהן הסיבות המרכזיות בגללן הם חזרו לארץ העונה. לכל אחד מהם כאמור, ישנם מניעים מעט שונים: "את העונה הזאת התחלתי ביפן, ואז הזדמנה הסיטואציה כי שחקן של ב"ש נפצע. אני שמחתי לחזור למקום שאני כבר מכיר טוב, ככה שזה היה נהדר מבחינתי. בנוסף לזה, בת הזוג שלי סתיו, היא ישראלית מבאר שבע ככה שברור שזאת הייתה סיבה מרכזית לחזור לכאן ולבלות איתה יותר זמן", סיפר דמפס, ששיחק בעונה שעברה בב"ש וחזר מהר מאוד לקבוצה במהלך העונה הנוכחית. גארט, לו זו העונה השלישית בישראל (לפני קריית אתא שיחק במכבי אשדוד ב- 2015/16 ובנס ציונה בעונה שעברה), שיתף במניעים שלו: "אני מאוד אוהב את האווירה בישראל, גם בכל שאר המדינות ששיחקתי הייתה אווירה טובה, אבל כאן זה יותר מיוחד. כמובן גם מזג האוויר פה תמיד טוב. הקהל, גם בנס ציונה וגם בקריית אתא תמיד מאוד תומך. מבחינת הכדורסל,  השחקנים פה מצוינים, התחרות נהדרת, ובגדול אני ממש נהנה פה".

מיינסי, ששיחק בנס ציונה לפני שנתיים (2020/21) ושב אל הכתומים לאחר עונת בייניים, הוסיף גם הוא: "בפעם הקודמת שהגעתי לכאן זה היה בנובמבר והקורונה הייתה בשיאה, ככה שלא היו אוהדים במגרשים ובקושי היו אנשים ברחוב והיה צריך כל מיני אישורים כדי לעבור ממקום למקום. זה גרם לי להרגיש שהחמצתי חלק מהחוויה כאן בישראל. אמנם בסביבות מרץ-אפריל של אותה עונה, דברים החלו לחזור לשגרה, התחילו לאשר כניסה של אוהדים למגרשים, אבל עדיין הרגשתי שלא הגעתי לחוויה המלאה שלי כאן. בעונה שעברה עברתי ליפן ונהנתי שם, אבל ברגע שהייתה לי הזדמנות לחזור לישראל, לא חשבתי פעמיים וישר אמרתי שאני רוצה להגיע ולחוות כאן עונה מלאה". גם במקרה של הסנטר, בת זוגתו, שחקנית הכדורעף ליה קאסטרו, אותה הכיר לפני שש שנים בזמן ששיחק בברזיל, נמצאת בישראל ומשחקת בקריית אתא, על כך אמר מיינסי: "זאת בהחלט סיבה נוספת. עכשיו שנינו משחקים כאן וזה בונוס אדיר עוד לפני כל הדברים הנהדרים שיש לישראל להציע".

דמפס, "שמחתי לחזור למקום שאני מכיר כל כך טוב"

כשנשאלו השלושה, מהם הדברים שהם אוהבים באופן מיוחד בישראל, כבר הייתה תמימות דעים ברורה יותר בעניין: "מבחינת כדורסל, אני מאוד אוהב את האווירה שיש כאן ברמה האנושית במגרשים. הקשר בין הקהל לקבוצות הוא מאוד חזק והאוהדים דוחפים את השחקנים עם המון תשוקה, שזה ממש ייחודי. בנוסף, אני מאוד אוהב את מזג האוויר, המסעדות, אבל אני הכי אוהב פה את חוף הים - לשבת שם בשמש ולמצוא לעצמי את הספוט שלי, אין יותר כיף מזה", סיפר דמפס. גארט המשיך באותו הקו: "חוץ מלשחק כדורסל, ללא ספק הדבר שאני הכי אוהב זה ללכת לים. אני גר בקריית אתא במרחק של 10 דקות נסיעה מחוף הים בחיפה, אז אני והמשפחה שלי נוסעים לשם הרבה כשאני בחופש, אנחנו יכולים לבלות שם יום שלם בלי להרגיש, אני גם אוהב את הוייב של חיפה, והאוכל כמובן".

מיינסי, שהסכים גם הוא, הרחיב על אהבתו האותנטית, בהתרגשות רבה: "מזג האוויר פנטסטי, אני יודע שכולם מדברים על זה אבל זה באמת נכון. כשהייתי ביפן בעונה שעברה ושם היה שלג ארבעה חודשים - כאן אין שלג בכלל. עכשיו באביב בכלל זה כיף גדול, כל יום יש שמש, האנרגיה של כולם גבוהה. אני גם ממש אוהב את האוכל כאן. קשה לי לבחור במאכל ספציפי כי האיכות של האוכל פה היא מאוד גבוהה, בעיקר הקינוחים שיש לכם". הסנטר של הכתומים הוסיף באותו עניין בהשתעשעות: "אם כבר מדברים על קינוחים, יש לנו מסורת העונה בקבוצה, כל פעם שלמישהו יש יום הולדת, אנחנו מביאים לו עוגה, ככה שברגע שאני שומע שאחד השחקנים חוגג אני ישר צועק 'יש'! מרוב שמחה, כי אין, פשוט אין דבר יותר טוב מעוגה אחרי אימון. אני גם מאוד אוהב את חנוכה בגלל זה, הסופגניות ממש טעימות ובוא נגיד שאני לא חוסך בחג הזה - אני אוכל בערך 10 סופגניות ביום. היתרון פה, זה בעיקר האיכות הכללית של הקינוחים, בארה"ב רוב האוכל הוא ג'אנק פוד אמיתי שעשוי מחומרים מלאכותיים וכאן לעומת זאת, הכל טרי. אני באמת מרגיש שמכינים פה את הכל באהבה, ולכן האוכל פה יותר טעים מזה שמכינים בארה"ב".

הגבוה של הכתומים ציין נושא נוסף, אליו הוא פיתח חיבה עם הזמן: "אני מאוד אוהב את שבת. אנשים בנס ציונה, גם מתוך המועדון וגם אוהדי הקבוצה שהם ממש חלק מאיתנו, מזמינים אותי כל הזמן לארוחות. אני ממש אוהב את הרעיון של שבת כי כולם עוצרים הכל בשלווה, מתרכזים בחיי המשפחה ומבלים יחד, כמובן שגם אוכלים וכשאוכלים יש קינוח, אז אני ממש נהנה מזה", הוסיף שוב הסנטר תוך כדי צחוק. באותו העניין, הוזהר מיינסי על ידי המערכת כי חג הפסח מתקרב, על כך השיב: "אל תדאג אני אקנה את הלחם שלי לפני, אחרי שצברתי את הניסיון פה לפני שנתיים אני יודע בדיוק איך להתכונן, סמוך עליי שאני עדיין אוכל כמו שצריך".

מיינסי, "מאוד אוהב את השבת ואת הקינוח שמגיע בסוף הארוחה"

"נתקעתי יום וחצי בלי אוכל כי לא ידעתי מה זה שבת"

באופן טבעי, כל שחקן זר באשר הוא נתקל בקשיים ואתגרים כאשר הוא מגיע למקום חדש. על פי השלושה, האתגר המרכזי בישראל הוא פערי השפה, על כך אמר דמפס: "לא היו הרבה קשיים האמת, אבל אחד הדברים שכן היה לי קצת קשה איתם זה השפה, אבל אני מנסה ללמוד קצת עברית וזה עוזר לי מאוד" סיפר הגארד. "אני עדיין בשלב הבסיסי, מילים כמו 'לילה טוב, בוקר טוב, שלום, מה קורה'. בת הזוג שלי מדברת איתי אנגלית כמובן אבל היא עוזרת לי עם העברית ללא ספק", הוסיף דמפס בהשתעשעות.

גארט ציין, כי בכל הנוגע לשפה, חל שיפור בעניין במהלך השנים: "כשהגעתי לאשדוד, היה לי קצת קשה להתרגל לשפה ולזה שהרבה אנשים פה לא מדברים אנגלית, אבל היום אני חושב שהאנגלית של הישראלים ממש השתפרה, הרבה יותר אנשים מבינים אותי וגם מצליחים להסביר לי יותר דברים לעומת העבר". הגארד גם דאג להציג את יכולות העברית שלו: "אני לא יודע יותר מדי -  'מה קורה', אני יודע גם להגיד:  ,good morningזה בא לי בטבעי ישר על הבוקר אבל עכשיו שכחתי (צוחק). יש גם כל מיני מילים שאני מכיר ואם אני שומע ישראלים אומרים אותם - אני מבין על מה הם דיברו. זה יתרון עבורי ועבור הקבוצה, כי למשל כששחקנים חדשים מגיעים לכאן והם לא כל כך מבינים כל מיני פרוצדורות שיש כאן - אני עוזר להם ומסביר להם את זה, בדרך יותר 'אמריקאית".

דמפס, "בת הזוג שלי עוזרת לי עם העברית"

מיינסי הוסיף: "השפה הייתה קצת קשה, כי כשאתה הולך ברחוב ואין דברים באנגלית זה מאתגר בהתחלה, אבל כשהייתי כאן לפני שנתיים למדתי כל יום עברית במשך שעות והייתי די טוב, אפילו כתבתי הודעות בעברית וכשהשחקנים הישראלים שלי בקבוצה דיברו ביניהם, הבנתי אותם וניסיתי להצטרף לשיחה. העונה לעומת זאת, יש לי פחות זמן ללמוד עברית כי אני לומד דברים אחרים אבל אני יודע את המילים הבסיסיות - 'אני מדבר קצת עברית', אני גם יודע לשאול 'אתה מדבר אנגלית'?. יש לציין כי הגבוה של נס ציונה, שמכונה על ידי מאמנו, 'הדוקטור', השקיע רבות בלימוד השפה: "למדתי בעצמי, חבר שלי המליץ לי על דרך מסוימת ומאוד סיסטמתית - השלב הראשון הוא ללמוד להגות את המילים בצורה נכונה, הסיוט הכי גדול לאמריקאים זה כמובן ה'ח' שלכם, אבל למדתי את זה (הדגים כמובן). בשלב השני, למדתי את ה'אלף בית' ואחר כך את 600 המילים הכי נפוצות בעברית, שזה מספיק טוב כדי להבין ולדבר כמו שצריך. לפני שנתיים זה ממש עזר לי אבל בגלל שהפסקתי לתרגל ועברתי ליפן, זה כבר פחות רלוונטי. אני בטוח שאם הייתי כאן שנתיים רצוף כבר הייתי עכשיו דובר עברית. בכל מקרה, אם אחזור לכאן בעתיד אני אלמד שוב הכל בצורה מלאה".

בניגוד לקשיים ולאתגרים בהם נתקלים כדורסלנים זרים, ישנן כמובן, גם לא מעט חוויות מצחיקות וייחודיות שנקרות בדרכם מהלך הדרך. השלושה שיתפו בסיפורים בליווי צחוק מתגלגל: "זה היה מצחיק אבל גם קצת מפחיד, אני חברה שלי ואמא שלי טיילנו ביחד בירושלים", סיפר דמפס, "בשלב מסוים, אמא שלי הלכה לאיבוד ועשתה יום שלם סיבובים בירושלים. לקח לנו קצת זמן למצוא אותה אבל בסוף כשזה קרה זה הפך מסיפור די מפחיד לבדיחה פנימית עם אמא שלי", אמר הגארד של באר שבע. גארט הוסיף: "היו לי פה הרבה סיפורים מצחיקים במהלך השנים עם חבריי לקבוצה. אם אני צריך לבחור אחד אז: בשנה הראשונה שלי פה לא ידעתי שהכל סגור בשבת ולא הייתי מוכן לזה. מה שקרה זה שבשבת הראשונה שלי, נתקעתי בלי אוכל ובלי שום דבר למשך יום וחצי, אבל עכשיו כשאני יודע את זה אני תמיד מכין את כל מה שצריך לפני שבת".

מיינסי סיפר גם הוא על עונתו הראשונה בישראל: "זה היה לפני שנתיים. בראד גרינברג (שהיה המאמן של הכתומים באותה עונה) הוא אדם מבוגר ויש לו מנטליות של "אולד סקול" כידוע. הוא אהב לספר לנו סיפורים על הסלטיקס של שנות ה-60 וכדומה ואני זוכר שכשהגעתי לכאן, הוא גם שם בפול ווליום שירים של בוב דילן והביטלס, שעם כל הכבוד, זאת לא מוזיקה שמכינה אותך לאימון וגורמת לך לעלות ולהיות אנרגטי, ואני אמרתי - מה זה הדבר הזה? אפשר לשים לנו משהו שהוא מעשר או 20 שנה האחרונות ולא משנות ה-60? זה היה ממש מצחיק, אבל בסופו של דבר לקחנו ממנו את השליטה על המוזיקה וכנראה שזה עזר כי זכינו ביורופקאפ בסוף העונה".  

גארט, "עכשיו אני מכין את כל מה שצריך לפני שבת"

גרינברג, "שם בפול ווליום שירים של בוב דילן"

"אוהב לצפות בזמן הפנוי במשחקי הליגה"

מניע נוסף ועיקרי בחזרתם של השלושה לליגת ווינר סל, הוא כמובן רמת הכדורסל בארץ, על כך הם סיפרו בהרחבה: "הליגה ברמה גבוהה מאוד, היא ממש תחרותית ויש כאן הרבה שחקנים עם רזומה עשיר ששיחקו בקבוצות גדולות במקומות אחרים, שזה בהחלט מעיד על הרמה שלה. אני אוהב גם את סגנון המשחק כאן שהוא קצת יותר פיזי ממקומות אחרים שיצא לי להיות בהם וגם את הטקטיקה המעולה. האמת שאני באופן אישי, חוץ מלשחק, גם מאוד נהנה לצפות במשחקים האחרים של הליגה", אמר דמפס. גארט האיר פן נוסף בהיבט זה: "אני חושב שהליגה יותר דומה לסגנון המשחק שלי ושל אמריקאים באופן כללי - הרבה פסטברייקים, יכולות התקפיות גבוהות, משחק בקצב מהיר עם שליטה של הגארדים. אני גם אוהב את זה שהרבה ישראלים משחקים. התחרות מעולה וכולם רוצים לזכות באליפות או מנגד, עושים הכל כדי לשרוד בליגה הראשונה, ככה שכל משחק כמעט זה כמו פלייאוף וכל משחק קובע. לשחק כאן זה כיף גדול וזה כמובן כולל משחקים נגד קבוצות יורוליג, צ'מפיונס ויורוקאפ, שזאת חוויה נהדרת".

מיינסי המשיך באותו הקו: "הליגה ברמה מצוינת וברור שזה הדבר הכי חשוב עבורי כי זה מה שאני עושה רוב הזמן. בשתי העונות שלי כאן שיחקנו במפעלים בינלאומיים שזה מעיד על רמה גבוהה. הסגנון של המשחק פה הוא תלוי מאמן, כלומר, היה הבדל די מהותי בסגנון המשחק שלנו תחת בראד גרינברג לבין זה של אלעד חסין, אבל באופן אישי בתור שחקן אני תמיד אוהב להתאים את עצמי לסיטואציה ולעשות את מה שצריך. למשל, אם צריך לשחק פיק אנד רול ולחסום אז זה מה שאני אעשה וזה בהחלט נוח השנה עם שחקן כמו די ג'יי קופר. באופן כללי אנחנו משחקים בקצב מאוד מהיר וזה סגנון משחק כיפי שאני ממש אוהב".

קופר, "קל מאוד לשחק איתו פיק אנד רול"

גארט שכאמור, שיחק בשלוש קבוצות שונות בארץ, סיפר על ההבדלים בין המאמנים השונים: "אני מכבד מאוד את כולם. כשהגעתי לכאן, לא ידעתי שצביקה (שרף) נחשב לסוג של אגדה בישראל, הוא היה מאמן מצוין ועשה איתנו עבודה נהדרת (אשדוד עלתה לגמר גביע המדינה באותה העונה), הוא היה קצת יותר 'דיקטטור' אבל הייתה לו המון תשוקה למשחק. ליאור (ליובין) הוא גם מאמן נהדר, הוא חכם מאוד ומכיר את המשחק מעולה, יודע איך לדבר עם שחקנים, אבל הוא היה קצת יותר רגוע, הוא לא היה רץ כל הזמן ליד הספסל, שזה יותר הסגנון של שרון אברהמי. שרון מראה כל הזמן את הרגשות והתשוקה שלו למשחק ואת הרצון העז שלו לנצח ואני מאוד אוהב את זה, הוא היה נהדר העונה. אני לא יכול לבחור אף פייבוריט, כולם היו נהדרים ועזרו להתפתחות הקריירה שלי כאן".

כשנשאלו האם ימליצו לחבריהם הכדורסלנים שטרם שיחקו בליגה, להגיע לכאן בעצמם, השיבו כולם בחיוב באופן חד משמעי, כאשר, גארט מסתבר, כבר עשה זאת מספר פעמים: "יש שחקנים ששאלו אותי על ישראל בעבר ותמיד אמרתי להם שישראל היא אחד המקומות האהובים עליי, בגלל כל מה שציינתי, כמו סגנון המשחק ההתקפי, מזג האוויר והים. אמרתי להם שאם הם יודעים להנות מכל אלה אבל גם לשחק כדורסל ברמה גבוהה ולבוא אל המשחק מאהבה - הם יהנו כאן מאוד".

גארט חוגג עם אברהמי, "מראה לנו כל הזמן את הרצון והתשוקה שלו לנצח"

אזרחות בדרך?

במקרה של דמפס, ייתכן כי העתיד צופן מספר הפתעות. כאמור, הגארד של באר שבע יוצא עם בת זוג ישראלית אותה הכיר במהלך העונה שעברה והוא אינו שולל את האופציה של קבלת אזרחות ישראלית: "זה קצת מוקדם עדיין ועוד לא עשיתי יותר מדי מחקר סביב הנושא, אבל זה כן משהו שאני חושב עליו ברצינות ויצא לי לדבר על זה כמה פעמים". במידה ודמפס אכן יקבל אזרחות בעתיד, גם אופציית הנבחרת היא רלוונטית בעיניו: "אם תהיה לי הזדמנות, ברור שאני ארצה, זה יהיה מדהים, לשחק בנבחרת הלאומית וזה יהיה כבוד גדול בשבילי", שיתף הגארד בהתלהבות.

בכל הנוגע לגארט ומיינסי, אזרחות אינה על הפרק, אך כפי שצוין לעיל, שניהם ציינו באופן חד משמעי את החיבור והאהבה הגדולים שיש להם כלפי מדינת ישראל ככלל וליגת ווינר סל בפרט. מיינסי, ששיחק שנים רבות גם בארגנטינה ובברזיל, סיפר מדוע לדעתו כדורסלן חייב לנסות להתחבר כמה שיותר לתרבות של המדינה בה הוא משחק: "אני תמיד מנסה ללמוד את התרבות ולהתחבר למקום, כי האמת היא שאנחנו נמצאים כאן יותר ממה שאנחנו נמצאים בבית. אנחנו כאן 10 חודשים ורק חודשיים בבית, אז זה למעשה 'הבית השני' שלנו. אני גם תמיד דואג להגיד לשחקנים הצעירים שככל שאתה מתאקלם יותר טוב איפה שאתה משחק - הקריירה שלך תהיה קלה וארוכה יותר".

הסנטר של הכתומים, סיפר גם לאלו דברים הוא קצת פחות מתחבר: "הנהיגה כאן די בעייתית, או שהיא ממש אגרסיבית או שהיא ממש איטית, אז אתה תמיד צריך לנהוג בדיוק כמו מי שנמצא 20 מטר לפניך. בנוסף, אמריקאים ממש אוהבים את המרחב הפרטי שלהם ואם בטעות חודרים לך לפרטיות בארה"ב אז כמובן שמיד מתנצלים, ישראלים לעומת זאת, ממש לא עושים את זה, אבל זה לא מתוך כוונה רעה, זה נטו בגלל שזאת התרבות, כי האנשים פה באמת מאוד נחמדים וחברותיים".

דמפס, "זה יהיה כבוד גדול בשבילי לשחק בנבחרת הלאומית"

מיינסי, "ככל שאתה מתאקלם בצורה טובה יותר - הקריירה שלך תהיה קלה וארוכה יותר"

"בכדורסל אתה חייב להיות 'גרידי'"

באופן טבעי, במהלך השיחה עם שלושת השחקנים המוכשרים, עלתה השאלה, מהן המטרות המקצועיות שלהם העונה? כולם ללא יוצא מן הכלל, לא פחדו לשאוף כמה שיותר גבוה: "יש לנו קבוצה ממש מוכשרת ואנחנו יכולים להגיע מאוד רחוק, אבל המטרה שלנו כקבוצה זה להתמקד כל פעם משחק-משחק ולהיות מחויבים לתהליך ולהתפתחות שלנו כקבוצה, אם נצליח לעשות את זה - נגיע הכי רחוק שאנחנו רוצים", אמר דמפס בבטחון מלא. גארט ציין את השאיפות שלו: "אחת המטרות המרכזיות שלנו היא להגיע לפלייאוף. אני חושב שהיו לנו כמה משחקים שיכלו ללכת לכאן או לכאן ופספסנו אותם. יכלנו להיות בעמדה אפילו יותר טובה מזאת שאנחנו נמצאים בה עכשיו, אבל מה שקרה קרה. אנחנו לחלוטין דוחפים את עצמנו קדימה אל היעד ומאמינים בלב שלם שנעשה את זה".

מיינסי, כיוון הכי רחוק שאפשר וסיפק הסבר לאופטימיות: "מרגע שאתה נכנס לפלייאוף הכל יכול לקרות. יש כאן כל כך הרבה קבוצות מוכשרות, אבל במשחק נתון, כל אחת יכולה לנצח והקבוצה שתהיה הכי מפוקסת ואגרסיבית היא זאת שתעשה את זה. אני מאמין שאנחנו יכולים לזכות באליפות וזאת המטרה, למה לא? אם אתה לא שואף ללכת על כל הקופה, אז למה בכלל אתה פה? אבל המטרה הראשונה שלנו היא להבטיח את המקום שלנו בבית העליון, מרגע שנעשה את זה, נלך על הכל, בכדורסל - אתה חייב להיות גרידי".  

גארט חוגג, גם בפלייאוף?

מיינסי, "אם אתה לא שואף ללכת על כל הקופה - אז למה בכלל אתה פה?"
 

בהמשך ישיר להתעסקות במחשבות על העתיד, נשאלו שלושת האמריקאים, האם הם ירצו להמשיך כאן גם בעונה הבאה. גם לשאלה זו, השיבו כולם פה אחד באופן חיובי וחד משמעי, כאשר גארט היטיב לתאר את תחושותיו: "אם זה תלוי בי, אני לגמרי ארצה להישאר בישראל. זאת שנה שניה ברציפות שלי כאן ושלישית סך הכל. אני נמצא בשלב די מתקדם בקריירה שלי ואני מעדיף למצוא מקום שאני יכול להישאר בו יותר משנה אחת ולהתמקם כמו שצריך בגלל המשפחה, אז ברור שאשמח להמשיך לשחק כאן בארץ, כי אני מרגיש פה בבית".

אם כן, נראה כי השלושה, שמהווים כאמור, רק שישית מאותם כדורסלנים שחוזרים לכאן שוב ושוב -  כאן כדי להישאר (וזה מבלי לספור את השחקנים שנמצאים כאן כבר כמה עונות ברציפות). מדובר בבשורה משמחת מאוד עבור הכדורסל הישראלי, גם בפן המקצועי, משום ששחקנים שנשארים זמן רב במערכת או בליגה, צוברים ניסיון קריטי ומסייעים משמעותית לקבוצה שלהם, אך זאת בעיקר בשורה נהדרת עבור האוהדים, שמשוועים לשחקנים ששומרים על רציפות במועדון ויוצרים חיבור הדדי חזק מאין כמוהו. כמו שזה נראה, על פי שכיחות התופעה, יש מקום לאופטימיות, ומי יודע, אולי נזכה לראות תוך כמה שנים את שובם של ה"סמלים". הניצנים כבר כאן, המשך יבוא?

דמפס חוגג, הוא כאן כדי להישאר

מיינסי מאושר, אוהדים משוועים לשחקנים כמוהו