"נעשה הכל כדי לחזור עם הגביע"

|מאת: דביר וינוגרד|

שני משחקים. זה כל מה שמפריד בין הפועל "אלטשולר שחם" באר שבע/דימונה לבין ציון דרך היסטורי. הקבוצה, שלפני תשע שנים עוד שיחקה בליגה הארצית, הספיקה מאז לעשות כברת דרך משמעותית, לתקוע יתד בליגה וכעת, היא נמצאת מרחק נגיעה מתואר היסטורי, כשכבר בעוד זמן קצר (16:30, שידור ישיר ב-PLUS5) יפגשו הדרומיים את מילניום קודיו המונטנגרית בחצי גמר הליגה הבלקנית Delasport, שייערך בסטארה זגורה, שבבולגריה. לפני המשחק, שוחחנו עם קפטן הקבוצה, נטע סגל, שסיכם את העונה האירופית של המועדון עד כה, שיתף בחוויות המיוחדות שאירעו בדרכם וסיפר על התחושות המרגשות שמלוות את החבורה מהנגב, לקראת הפיינל פור.

ראשית סיפר סגל, כמה חשובה הייתה ההחלטה של הבאר שבעיים לשחק העונה, לראשונה אי פעם, במסגרת אירופית (להוציא את עונת הקורונה, בה נרשמו כל קבוצות הליגה לבלקנית): "זה מאוד חשוב לנו כמועדון. בתור מישהו שהיה פה בשנתיים קודם לכן, שלא היינו באירופה, לשחק פתאום בעוד מסגרת ולהוסיף עוד משחקים, זה משהו שמאוד תרם לקבוצה, מבחינת חיבור על המגרש וגם מחוצה לו. אני מקווה שזה יהפוך להיות מסורת ושכל שנה זה יהיה ככה". בהקשר זה, התייחס הגארד לאינטנסיביות השונה שהתרגלו אליה בב"ש, כתוצאה מהשתתפות בשתי מסגרות: "כמובן שזה מאתגר יותר, כי לפעמים יש טיפה יותר עומסים. יוצא לנו לשחק כל יומיים שלושה, לחזור אחרי טיסת לילה ויום אחרי זה כבר יש משחק. אבל בטווח הארוך זה מוסיף לנו, וזה יותר חשוב מהכל".

סגל, "מקווה שההשתתפות באירופה תהפוך למסורת"

מלבד ההחלטה המבורכת של אנשי המועדון לקחת חלק במפעל אירופי (שהתבררה כמוצלחת ביותר), האדומים מהנגב, העמידו השנה סגל ישראלי רחב, כאשר פרט לסגל, חואקין שוכמן ואיגור קולשוב הוותיקים, נתן המאמן ליאור ליובין, דקות משמעותיות לצעירים - רועי פריצקי, תומר פורת ורון ציפר (שקיבל נתח משמעותי בהרבה בבלקנית ואף העמיד במהלך העונה תצוגת שיא נגד היריבה המונטנגרית, עם 24 נקודות ושש שלשות, בניצחון הביתי בחודש פברואר). על כך פירט סגל: "כשאתה משחק בשתי מסגרות אתה חייב בסיס רחב של שחקנים. לגבי עצם זה שזה ישראלים, אני חושב שלא צריך להציג את זה כמשהו מיוחד, כי השחקן הישראלי יכול לשחק בכל מסגרת. זה שאנחנו משחקים יותר פעמים העונה, נתן את האופציה לאלה שמשחקים בליגה פחות, או למי שנמצא בכושר פחות טוב בליגה - להיכנס לרוטציה ולחזור לקצב דרך הבלקנית, שזה טוב לכולם. הבסיס הישראלי הרחב זה חשוב מאוד ואנחנו ממש שמחים על זה".

ההצלחה של השחקנים כחול-לבן בקבוצה הדרומית, באה לידי ביטוי גם במשחק הליגה האחרון בו קלעו 52 נקודות משותפות, בניצחון, 77:96 על עירוני "Tax:on" קריית אתא, שהבטיח להם מקום בפלייאוף בפעם השלישית בהיסטוריה. באופן כללי הקבוצה משחקת כדורסל מהנה העונה, כשגם השחקנים הזרים מספקים מספרים נהדרים. סגל הסביר מהו לדעתו "סוד הקסם" השנה: "חדר ההלבשה והאופי של השחקנים. לאו דווקא רק על המגרש. יש פה חבורה מיוחדת של אנשים, כולם פה חבר'ה ממש טובים. בנוסף, מחוץ למגרש אנחנו חברים מאוד טובים אחד של השני. אולי אומרים את זה בכל קבוצה, אבל אני יכול להגיד שזה הכי אמיתי שיש. הטיסות וכל השעות שעברנו ביחד זה מאוד מגבש וכשזה מקרין למגרש, זה גם כיף לראות את זה".

פורת וציפר מאושרים, מקבלים נתח דקות משמעותי מליובין

בן מור וקאליל אחמד ברגע משמח, "אנחנו חברים מאוד טובים אחד של השני"
 

"רגעים שיישארו איתנו לתמיד"

מלבד ההשתדרגות המקצועית, שבאה יד ביד עם ההשתתפות במסגרת אירופית, המסעות שכרוכים במסגרת שכזאת מספקים לא מעט חוויות מיוחדות ומגבשות. מספיק להציץ על שמות המדינות בהן הבאר שבעיים החתימו דרכון העונה, בכדי להבין את הייחודיות שבמסע: קוסובו, מונטנגרו, אוקראינה ובולגריה. "אתה באמת מגיע בטיסות האלה למקומות שלא היית מגיע אליהם בשום מצב אחר אם לא הכדורסל", שיתף סגל. "היו גם אירועים מיוחדים. למשל בקוסובו, לפני המשחק מול פץ', נסענו באוטובוס, מלווים במשטרות שליוו אותנו ופשוט פינו את כל הכבישים כדי שנוכל לעבור את הפקקים. במשחק עצמו (שהסתיים בסל ניצחון דרמטי של קולשוב עם הלוח), הייתה אווירה ממש טובה. 3,000 איש באולם, קהל מצוין. זה היה כיף לשחק שם, כי הייתה תחושה של פלייאוף. גם בחזרה משם, הדיילים החליטו לשבות - אז פספסנו את טיסת ההמשך, חיכינו 8 שעות קונקשן בטורקיה והיינו צריכים להעביר שם כמעט חצי יום. ככה שזה רגעים שאתה זוכר ובסוף הם תמיד יהיו איתך", הוסיף סגל.

את אותה הפץ', שסיימה במקום השני בטבלה את העונה הסדירה של הבלקנית (ולמעשה, הפסידה רק פעם אחת יותר מב"ש ועומדת על מאזן 2:10, לעומת 1:11 של החבורה מהנגב) מוביל בעמדת המאמן לא אחר מאשר אקס האדומים - רמי הדר. הקוסוברים ישחקו בחצי הגמר המאוחר יותר נגד בי.סי ברואה המקומית, כאשר יש תרחיש סביר בהחלט, לפיו בגמר, יפגשו הבאר שבעיים את קבוצתו של הדר, על כך אמר סגל: "אנחנו מודעים לכך שאנחנו מגיעים פייבוריטים יחד עם הקבוצה של רמי מקוסובו, אם נפגוש אותם בגמר זה יהיה פיקנטי. אבל קודם כל אנחנו צריכים להגיע לשם, ואני מקווה מאוד שנחזור עם התואר".  

מנכ"ל המועדון תומר ירון עם אקס האדומים, רמי הדר, ייפגשו שוב בגמר?

אם וכאשר תחזור הפועל ב"ש עם התואר הנכסף, יהיה זה כאמור השיג שיא עבור החבורה מהנגב, שלמעשה, העפילה רק פעם אחת בהיסטוריה לגמר כלשהו (גביע ווינר), תחת הדר עצמו, בעונת העלייה לליגת העל (2018/19). סגל שיתף כי אכן אופפת את המועדון אווירה של רגעים היסטוריים: "יש תחושה של ציפייה לקראת זה. זה לא יהיה קל, אבל אנחנו מאוד רוצים לעשות פה תואר ראשון למועדון. זה מאוד חשוב לנו. זאת לא 'עוד מסגרת' שאנחנו סתם רוצים לשחק עוד כמה משחקים בנוסף לליגה ולהגיד - הנה אנחנו משחקים באירופה. אלא באמת, זה חשוב גם לקבוצה וגם לכל אחד מהשחקנים. בסוף, אתה משחק בשביל תארים, אתה רוצה לנצח ולהצליח וזה חלק מזה".

סגל כאמור, יסגור בקרוב עונה שלישית בבירת הנגב, כשבתחילת העונה הוא אף מונה לקפטן הקבוצה ונדמה כי הפך למעין סמל באר שבעיי. הרכז, שמוביל את החבורה באדום באסיסטים (4.7) במסגרת הליגה הבלקנית, סיפר על האהבה הגדולה שלו למועדון: "האנשים פה בקבוצה הפכו להיות חברים טובים וממש חלק מהמשפחה שלי. אני מאוד מאוד נהנה פה וכבר מרגיש לגמרי בן בית". את "המשפחה", מספר סגל, ילוו גם אוהדי הקבוצה, שיעשו את הדרך הארוכה לבולגריה יחד עם הדרומיים, כדי לתמוך בהם ברגעים ההיסטוריים: "הבנתי שיש כמות יפה של אוהדים שבאים לתמוך בנו. גם חלק מהמשפחות של השחקנים עומדים להגיע. כך שהולך להיות מסע חווייתי ומאוד מרגש".

לסיום, כשנשאל סגל, עד כמה הם באים חדים במטרה לקחת את התואר, השיב נחרצות: "אנחנו באים לקחת את זה. אין שאלה בכלל, אנחנו הולכים לעשות הכל כדי לחזור עם הגביע הביתה". לנו נותר רק להחזיק אצבעות ולקוות להיסטוריה באר שבעיית, שתמשיך את ההישגים האירופיים האדירים, שמספקות לנו הנציגות הישראליות העונה.

סגל, "הקבוצה הפכה להיות חלק מהמשפחה שלי"

שחקני באר שבע חוגגים, יחגגו גם בראשון?
 

המספרים מספרים:

1: החבורה מהנגב הפסידה כאמור, פעם אחת בלבד העונה במסגרת האירופית (92:94 לבודיבלניק קייב האוקראינית). כמו כן, רק פעם אחת קבוצה ישראלית הגיעה לגמר המפעל ויצאה מנוצחת (הפועל גלבוע גליל הפסידה ללבקי סופיה בגמר 2013/14). כפי שצוין כמובן, אם ב"ש תשלים שתי ניצחונות - יהיה זה התואר הראשון שלה אי פעם.

2: פעמיים נפגשו העונה החבורה של ליובין ומילניום קודיו המונטנגרית. בשני המקרים, האדומים יצאו כשידם על העליונה (במונטנגרו – ניצחו הבאר שבעיים, 70:74, בעוד בדימונה, זאת הייתה אופרה אחרת לגמרי עם 62:97 מהדהד). בנוסף, לב"ש כדאי להיזהר במיוחד משני שחקנים אצל המונטנגרים: הגארד פאבלה טיטיץ', שקולע 14.3 נקודות בממוצע למשחק ומדייק ב-46.4% מחוץ לקשת, וכן מהרכז מרקו ראיצ'ביץ', שמעמיד, 12.5 נקודות ו-5.5 אסיסטים בממוצע לערב. שתיים זהו גם מספר הזכיות של הפועל גלבוע גליל במפעל, בו היא השלימה "Back to Back" לפני כעשור (2011/12 ו-2012/13).

3: קבוצות ישראליות שונות, זכו בתואר בעבר. ואלו הן: הפועל גלבוע גליל, הפועל "עצמון חולון" והפועל "נופר" גליל עליון (בשנה שעברה). זהו גם מספר השחקנים בסגל של הדרומיים שמדייקים העונה במפעל ב-50% ומעלה מחוץ לקשת (ולקחו מאותו הטווח 20 זריקות לפחות): חואקין שוכמן, עם 17-34 מרשימים במיוחד (50%), איגור קולשוב שצלף 23 מתוך 45 פעמים (51%) וגרג וויטינגטון שסוגר את הרשימה המכובדת עם 10-20 (50%).

נמרוד לוי מניף את התואר עם גליל בעונה שעברה, הפעם יהיה זה תורו של סגל?

4: פעמים בלבד העונה, ניצחה ב"ש בהפרש חד ספרתי בליגה הבלקנית (ביתר המשחקים ניצחה בפער ממוצע של 29.4 נקודות). בכל ארבעת המקרים - מדובר בקבוצות שהגיעו לפיינל פור.

5: שחקנים שונים אצל הדרומיים, מספקים העונה ממוצע דו ספרתי של נקודות במפעל: בן מור, חואקין שוכמן, איגור קולשוב, רון ציפר (כשהוא משחק 15 דקות בלבד בממוצע!) ודייויד אפיאני. זהו גם מספר המשחקים בהם לקח חלק, ג'וש פרידקין (10.2 דקות בממוצע לערב), שחקנה של קבוצת הבית של הבאר שבעיים - מכבי דימונה. כמו כן, אם החבורה של ליובין תעשה היסטוריה ביום ראשון ותניף את הגביע - ישראל תשתווה לבולגריה כמלכת הזכיות של המפעל עם חמש כאלה לכל אחת.

אפיאני, מוכן לעשות היסטוריה