--- מאת דביר וינוגרד ---

מחר (חמישי, 21:15), תחל סדרת הגמר המרתקת, שתפגיש לדרבי לוהט את מכבי "Playtika" תל אביב והפועל Vegan Friendly"" תל אביב. בעוד הצהובים חוזרים למעמד הגמר לאחר שנת היעדרות, האדומים שבים למעמד זה אחרי היעדרות בת 18 שנים, כשגם באותה סדרת גמר, הם פגשו את היריבה העירונית, שהייתה אז בשיא תפארתה והכניעה אותם ללא תנאי, כל הדרך לזכייה בתואר (הצהובים ניצחו 0:3 בסדרה, כשהם מנצחים בהפרש ממוצע של 29.6 נקודות). לעומת הפעם הקודמת בה נפגשו השתיים בגמר, נדמה כי הפעם יחסי הכוחות בין הקבוצות כמעט שווים. החבורה בצהוב, הפסידה חמש פעמים סה"כ העונה בליגה, בעוד האדומים הפסידו שבע פעמים בלבד, כשגם מאזן המשחקים בין השתיים עומד על 1:2 לטובת הראשונים.

אך מתי לאחרונה זכתה החבורה באדום בתואר האליפות? (תחזיקו חזק): בשנת 1969. לא פחות מ-54 שנים חלפו מאז והותירו געגוע עז לצלחת בליבם של האוהדים האדומים. אותה האליפות למעשה, חתמה את ימי הזוהר של המועדון האדום, שהפגין עליונות בשנות ה-60 עם זכייה בחמש אליפויות ושני גביעי מדינה. מי ששיחק בקבוצה באותם ימים הוא אריה מליניאק (שבמעלה הזמן שימש בין היתר, כמאמן נבחרת ישראל ובהמשך כפרשן ספורט בכיר), עימו שוחחנו. מליניאק תיאר בפנינו תקופה קסומה ומלאת סיפורים משעשעים, שהם בגדר חובה לכל חובבי הכדורסל הישראלי. תהנו.

ווייד בולדווין נגד אקסבייר מנפורד, העונה המשחקים ביניהם צמודים

"כשירד גשם היינו עוצרים את המשחק ומחכים עד שהוא ייפסק"

כדי להבין עד כמה מצב הכדורסל הישראלי היה שונה באותה התקופה מספיק לשמוע באלו מגרשים שיחקו הקבוצות: "קודם כל, המשחקים היו באופן קבוע בליל שבת. שיחקנו במגרשים פתוחים ברוח ובגשם", מספר מליניאק. "אם היה יורד גשם היינו עוצרים את המשחק ומחכים, אחר כך היינו מייבשים את הבלטות עם מגבים. חשוב לציין שכל מגרש היה שונה, הלוחות של הסל היו עשויים מעץ, זאת אומרת, שכל עץ היה רקוב בצורה אחרת, ככה שבבית, ידעת בדיוק לאיפה לזרוק את הכדור על הלוח", הוסיף מליניאק. "היו מגרשים שבצד אחד הסל היה יותר גבוה מהסל בצד השני. בנוסף, מכיוון שהרשתות של הסלים היו דבר נדיר - בסוף המשחק היו מורידים את הרשת כדי שלא יגנבו אותה".

גם ההגמוניה בליגה הייתה די ברורה באותה העת: "באותה תקופה היו בישראל שתיים וחצי קבוצות רציניות. מכבי והפועל ת"א שהיו די שוות ביכולת והפועל חיפה שגם הייתה לא רעה", מספר מליניאק. "לא היה פלייאוף והיו עונות שהפועל ומכבי לא הפסידו אף משחק, ככה שהאליפות הייתה הרבה פעמים מוכרעת דווקא במשחקים מול הפועל חיפה, שהייתה קבוצה מאוד חזקה ולא מעט פעמים אחת התל אביביות הפסידה להם. זה יכול היה להיות הפסד של אליפות. בדרבי בדרך כלל, כל קבוצה הייתה מנצחת במגרשה הביתי".

"אנחנו שיחקנו באוסישקין, אבל לא באולם וגם לא במגרש שהיה לפני שסגרו אותו כאולם", המשיך מליניאק. "האליפות הוכרעה הרבה פעמים גם בגלל הפרש סלים. הייתה עונה אחת, ב-65 (לפני שמליניאק הגיע למועדון) שהפועל ניצחה 36:60. איך זה נגמר בתוצאה כזאת? למכבי היה את תנחום כהן מינץ, שובר השוויון, שהיה אחד הסנטרים הטובים באירופה וגם שיחק בנבחרת אירופה (כן, היה דבר כזה). להפועל היה את רמי גוט, אבל תמיד כשהוא שמר על מינץ הוא היה יוצא בחמש עבירות. למאמן באותה עונה קראו ברוך שליין והוא עלה על סטרטאפ - לא היו בזמנו עבירות קבוצתיות אז הוא העלה בשרשרת כל מיני שחקנים שהרביצו לכהן מינץ, ואחריהם עלה רמי גוט. בגלל זה הפועל ניצחה בתוצאה הזאת. הפרש סלים שכזה, אי היה אפשר למחוק בדרך לאליפות".

תנחום כהן מינץ ז"ל, היה אחד הסנטרים הטובים באירופה בשנות ה-60

מליניאק, שגדל בהפועל רמת גן ואף שיחק בחמישייה של הקבוצה כבר בגיל 15, ניסה לעבור להפועל ת"א בגיל 18, אך נתקל בקשיים, למרות שלעיתים הפועל ומכבי ת"א היו מעבירות לשורותיהן את השחקנים הבכירים מקובצות הפועל ומכבי האחרות, זאת משום שהם היו מעין "נבחרת הפועל" ו"נבחרת מכבי", לדברי מליניאק. "אני הגעתי לקבוצה ב-67 אבל לא נתנו לי שחרור. נכנסתי ל"הסגר" בהפועל רמת גן, שזה אומר שאתה יכול להתאמן עם כל קבוצה, אבל אסור לך לשחק בקבוצה אחרת במשך 3 שנים. אחרי עונה אחת הבינו ברמת גן שאני רציני ונתנו לי שחרור, בתנאי שאם אעזוב את הפועל ת"א, אחזור להפועל רמת גן (וכך היה אחרי שלוש עונות). באותו זמן, הייתי צעיר מאוד וזו הייתה העונה האחרונה בקריירה של 'דור הנפילים' – צבי לובינסקי, רמי גוט, אילן זייגר, עמי שלף ודוד קמינסקי, שחקני החמישייה של הפועל. במכבי שיחקו: חיים שטרקמן, אברהם הופמן, אמנון אבידן, שבתאי בן בסט ותנחום כהן מינץ".  

כשנשאל מליניאק על האווירה במשחקי הדרבי באותה התקופה, הוא השיב בסיפור משעשע: "מכבי שיחקה באותה העונה (67) במגרש ברחוב מכבי ליד קולנוע אוריון, שהפך אחר כך לאורלי. לא היו יציעים, היו דוחסים בקושי כמה מאות אנשים. הרבה אוהדים עמדו ברחוב וצפו, אבל כדי שאנשים יקנו כרטיסים - שמו בד יוטה כדי שהם לא יוכלו לראות את המגרש מהרחוב. כמובן שעדיין הייתה אווירה, היו מגיעים מאות אוהדים, גם לכל אימון. אותו דבר בדיוק היה בהפועל, שהמגרש שלה היה צמוד לבניין ברחוב אוסישקין ליד צופי ים" (שבט של תנועת הצופים בתל אביב).

"יש לי תמיד טופסי הרשמה של שחקנים בווספה"

את עונתנו הראשונה של מליניאק במדי האדומים הוא סיים ללא תואר. אך בתחילת עונת 68/9 התרחש אירוע מפתיע במיוחד, שהשפיע רבות על גורל העונה: "שנה קודם לכן, הגיע טל ברודי למכבי והוא באמת היה שובר שוויון", סיפר מליניאק, "הוא הביא לפה כדורסל שלא ראינו בשום מקום אחר, רמה מעל כולם. ב-68 גייסו אותו במפתיע לצבא ארה"ב. האגדה מספרת שהפועל גרמו לזה שיגייסו אותו, אבל ודאי שזו אגדה בלבד. במקביל, בהפועל שיחקו 5 מתאזרחים, שאולי שניים-שלושה מהם היו באמת יהודים. אחד מהם היה סופרסטאר וקראו לו מארק טורנשיין. באותה עונה (68), הגיע לארץ חברו הטוב, בארי לייבוביץ'".  

גם במקרה זה כמובן, מדובר בסיפור משעשע במיוחד: "אני לא אשכח את היום שהוא הגיע. הייתי בשומר הצעיר, ליד דיזינגוף ופתאום ראיתי אלפי אנשים שהתחילו לרוץ מרחוב סוקולוב לכיוון אוסישקין, זה הרגיש כאילו כל העיר רצה", סיפר מליניאק בהתלהבות. "הפסקתי מיד את הפעולה בשומר הצעיר והתחלתי לרוץ בעצמי כדי לראות במה מדובר (בבוקר אריה היה הולך לבית הספר בתיכון חדש, אחר הצהריים היה מעביר פעולות בשומר הצעיר ובמקביל, התאמן שלוש פעמים בשבוע עם הקבוצה). הגעתי למגרש וראיתי שם קוסם, פשוט קוסם. שאלתי את 'פיקו', שהיה מנהל הקבוצה - מאיפה הגיע אלינו החייזר הזה? והוא אמר לי כך: 'זה חבר של מרק, אבל אל תדאג, יש לי תמיד טופסי הרשמה של שחקנים אצלי בווספה - הוא כבר חתום בקבוצה'. ההחתמה הזאת של בארי, הפכה אותנו לפייבוריטים ברורים".

המועדון האדום דאז, בהחלט היה משופע בכוכבים: "באותה עונה היה לנו עוד שחקן שקראו לו אורי שטרן והוא הגיע מהפועל גבעת חיים. הוא היה מטורף על כל הראש. שחקן ברמתו של לייבוביץ'. הוא אפילו היה אלוף ישראל לנוער בקפיצה לגובה ובשחייה. אתלט על. הוא לא הפסיק לקרקס אותנו באימונים, אבל הוא גם לא היה יציב במיוחד, כל הזמן הסתבך, קיבל פאולים טכניים ורב עם המאמן שמעון שלח (צ'ינגה), אבל היה כוכב אמיתי. ובאמת התחלנו טוב מאוד את העונה".

לייבוביץ' במרכז התמונה יחד עם נכדו בהיכל קבוצת שלמה, "ההחתמה שלו הפכה אותנו לפייבוריטים"

אך אם חשבתם שהדרך לאליפות הייתה סלולה, תחשבו שוב: "באותו זמן כבר היה את יד אליהו הפתוח, שהיו בו 3,000 מקומות ישיבה (לא כיסאות אלא ספסלים) עם 4 עמודי תאורה וזה היה פאר היצירה", שיתף מליניאק בחיוך. "אבל החליטו לסגור את המגרש ולהפוך אותו לאולם. כך שהיו צריכים למצוא מגרש חלופי. זה יצר מצב שבתחילת העונה שיחקנו במגרש ביפו (גן תמר) וחיכינו שיסיימו לסגור את יד אליהו ובמקביל, שיבנו את המגרש הפתוח באוסישקין. הפתרון לקראת הדרבי שהיה אמור להכריע את גורל האליפות (בדרך כלל היה מדובר גם במשחק האחרון של העונה) היה בלומפילד. הניחו בו משטח עץ, שהכדור לא ממש קפץ עליו. ממה שאני זוכר, זה משטח שהביאו איתם הארלם גלובטרוטרס, היה להם משחק ראווה באצטדיון רמת גן והם השאירו את זה כתרומה לארצות מתפתחות. הבעיה הייתה שהיו צריכים כל פעם לפרק ולהרכיב אותו מחדש, ככה שזה היה על הפנים. הרכיבו אותו בין השערים 13 ו-1, חדרי ההלבשה היו בשערים 7-8, כך שהיינו מתלבשים והולכים ברגל 40 מטר על דשא רטוב. הקהל היה כמובן רחוק, למרות שניסו לקרב אותו כמה שאפשר, אבל בכל זאת זה היה אצטדיון כדורגל".

"אנחנו באמת היינו קבוצה הרבה יותר טוב באותה עונה, בעיקר בזכות בארי", המשיך מליניאק, כבר התחלנו בחימום ופתאום הגיע אלינו יו"ר מכבי דאז, נח קליגר, שהיו לו קשרים טובים בפיב"א והוא היה גם עיתונאי, שהיה פעיל עד גיל 90 באותו ארגון. הוא הגיע לשולחן המזכירות והראה להם טלקס (אמצעי להעברת הודעות שהיה אז בשימוש, עוד לפני המברקים) ובו היה כתוב שפיב"א פוסלת את בארי בגלל שהוא שיחק לפני כן ב-ABA, שהייתה ליגה מקצוענית לפני שהיא התאחדה עם ה-NBA. למקצוענים היה אסור לשחק, משום שפיב"א הייתה נחשבת לחובבנית (כך למשל גם באולימפיאדה היה אסור עד שנת 92 למקצוענים לשחק ולכן מייקל ג'ורדן דחה את החתימה שלו בשיקגו כדי לשחק בנבחרת ארה"ב). קליגר למעשה הלשין וההודעה הגיעה במקרה או שלא, ממש כשהיינו בחימום. זאת הייתה מכה קשה מאוד עבורנו, אבל הייתה לנו קבוצה הרבה יותר חזקה ובאמת ניצחנו, זכינו באליפות והשלמנו דאבל באותה שנה". ובאשר לחגיגות הזכייה בדאבל? הם לא ממש התקיימו: "לא באמת חגגנו את הזכייה שלנו באליפות, הלכנו למסעדה וזה הכל, שיתף מליניאק, "בגלל שהיינו בטוחים שגם בעשר שנים הבאות ניקח עוד 5-6 אליפויות. יחסי הכוחות היו כאלה, אבל מרגע שמכבי זכתה באליפות אירופה ב-77, הם המריאו לספרות אחרות".

נח קליגר ז"ל יחד עם שמעון מזרחי וטל ברודי, "העביר הודעה מפיב"א שלייבוביץ' לא יכול לשחק"

סוף לבצורת?

אותה אליפות, שהייתה החמישית באותו העשור, בהחלט הפכה את עונת 68/9 לטובה ביותר בתולדות המועדון. למעשה, ניתן לטעון כי זו גם אולי העונה הכי גדולה בהיסטוריה של מועדון בארץ, שאינו מכבי ת"א (היחידים אי פעם שזכו בדאבל מלבד הצהובים). אך מה גרם ל-54 שנות בצורת (מלבד זכייה בשני גביעי מדינה)? "באותו זמן זה בכלל לא היה נראה באופק שמישהו יאיים על השליטה של הפועל ומכבי", השיב מליניאק. בקיץ 69, קליגר לקח את מכבי למסע משחקים בדרום אמריקה. הם נתקעו שם בלי כסף ונאלצו לגייס תרומות מהקהילה היהודית בארגנטינה וברזיל ובקושי הצליחו לחזור. בעקבות האירוע, הדיחו את קליגר ובחרו בשמעון מזרחי. תוך מספר שנים, הם עברו ליד אליהו המשופץ עם 5,000 מקומות, ההכנסות שלהם גדלו, התחילו לשדר אותם בטלוויזיה וכמובן הגיעה גם הזכייה בגביע אירופה. למעשה, הם פשוט ברחו להפועל. למרות זאת, ברבות הימים, היו לא מעט הזדמנויות להפועל לזכות באליפות, אבל זה התפקשש כל פעם בגלל כל מיני דברים, חלקם ספורטיביים וחלקם פחות וישנן אגדות מפה ועד הודעה חדשה. אבל עובדתית, עברו 54 שנים מאז אותה ההנפה".

ובחזרה לסדרה המתקרבת: כשנשאל מליניאק האם לדעתו הבצורת תישבר, השיב כך: "אני לא חושב שהפועל פייבוריטים כרגע, אבל בוא נגיד שאם הם ינצחו את המשחק הראשון, אני אלך למשחק השני בדרייב אין, למרות שלא הייתי במשחק כדורסל כבר כמה שנים (אריה הולך רק למשחקי הנבחרת פה ושם). הפועל ת"א אמנם בכושר מצוין, אבל אני כבר ראיתי כל כך הרבה סרטים שאני לא יודע מה יקרה. אני חייב להגיד שהמשחק של נבחרת ישראל בכדורגל מול ברזיל במוצ"ש האחרון ממש הזכיר לי את הפועל. שתי החמצות הפנדל האלו, זאת בדיוק הפועל".

מליניאק, "אם הפועל ת"א תנצח במשחק הראשון, אגיע לדרייב אין" (צילום: באדיבות אריה מליניאק)

מליניאק שם גם את האצבע על ההבדל המרכזי לדעתו, בין התל אביביות העונה: "הפועל נבנתה בהדרגה, הם ממש הדביקו פאזל. מכבי לעומת זאת, נוצרה במכה בקיץ האחרון. זה נכון אמנם שאף שחקן במכבי לא יודע מה היה בשנות ה-80 וה-90, למעט מספר ישראלים. אבל בכל זאת, העניין של המסורת קיים ובמצב כזה, אי אפשר להשוות קבוצה שלא לקחה אליפות 54 שנים לכזאת שלקחה כמות עצומה של אליפויות. כמובן שגם השמחה במידה וינצחו תהיה שונה בתכלית. כך שהשאלה היא מה יגבר על מה - הרעידות מהלחץ במאני טיים או המחויבות. כרגע, הפועל נראים לי מספיק רעים כדי שיהיה להם סיכוי לזכות".

"בהפועל גם עשו השנה מהלך די מסוכן", ניתח מליניאק, "הייתה להם קבוצה נהדרת והם החליפו את הורטון באונואקו. בחלק מהעונה זה היה נראה כאילו הם עושים טעות, אבל אם הם רוצים באמת להתחרות מול מכבי הם יהיו חייבים אותו בשיאו. הרי למכבי יש את הקו האחורי הכי טוב באירופה. לאונואקו אמנם יש יתרון על פוית'רס, אבל יהיה לו לא פשוט מול פוית'רס וסורקין ביחד. בנוסף, בהפועל שברו את כל מסגרות התקציב כדי להביא שחקן שיעשה את ההבדל וזה תומר גינת כמובן. הוא כידוע התלבט בין הפועל למכבי, וויתר על כסף. בשביל המשחקים האלה הביאו אותו, אז בואו נראה מה יהיה".

אונואקו, "הפועל ת"א תצטרך אותו בשיאו"

מליניאק סיכם עם היבט נוסף: "הסיפור היום בהיכל מנורה זה לא מה שהיה פעם. כבר אין את העניין הפסיכולוגי שאי אפשר לנצח באולם הזה. יש גם מצ' אפ טוב מאוד בין המאמנים הישראלים. מה שלא יקרה, זה חשוב שבהפועל כבר כמה שנים שומרים על צביון ישראלי. במכבי, מנקו משחק לא רע בכלל ופניני זה פניני, הוא תמיד יכול להכריע את המשחק. רק נקווה שיהיה מעניין. בעייני כאמור, מכבי פייבוריטים".

את דבריו סיים מליניאק במבט לעתיד תוך שהוא מוסיף פן מרגש: "הפועל ת"א תוכל להתקדם בכיוון הנכון רק אם יהיה לה אולם של 5,000-6,000 אנשים ואכן ראיתי שיש דיבורים על זה עכשיו. רק חבל לי שאורי שלף לא נמצא איתנו לפני סדרת הגמר הזאת (שלף שימש כמנהל המקצועי של המועדון ונפטר לפני שמונה שנים בעקבות אירוע לב, בגיל ל43). אבא שלו עמי, עוד שיחק איתי ב-69. זה היה יכול להיות נחמד מאוד אם הוא היה לוקח אליפות וסוגר את המעגל, אבל אלה החיים".

אורי שלף ז"ל, "חבל שהוא לא נמצא איתנו"

קפטן הצהובים ג'ון דיברתולומאו מנסה לעצור את קפטן האדומים בר טימור, "יהיה מעניין"