"ידעתי מה לעשות והאמנתי בקליעה שלי"

כ-800 משתתפים ומשתתפות לקחו העונה חלק בתחרות "הקלע של המדינה" של מנהלת הליגה בשיתוף מפעל הפיס, שעברה ב-16 יעדים בכל רחבי הארץ. התחרות נעצרה בפגרת הקורונה, אבל חודשה אחריה ובדיוק כמו ליגת ווינר סל, סיפקה דרמות גדולות בשלבי ההכרעה. בסופו של דבר, רוי אביב בן ה-16 מקיבוץ גניגר קטף את התואר והוכרז כ"קלע של המדינה 2020".

"הייתי בתחרות גם בשנה שעברה, הכל היה חדש לי והיה עליי יותר לחץ אני חושב", מספר אביב בראיון לאתר המנהלת, "השנה כבר ידעתי איך הכל עובד, מה צריך לעשות והייתי רגוע הרבה יותר. האמנתי בקליעה שלי וחשבתי שאני יכול לנצח".

כמה שונה היה להתחרות תחת המגבלות של משרד הבריאות בעקבות מגיפת הקורונה?
"האמת שזה עבר בסדר גמור, לא ממש הרגשתי משהו שונה ואנחנו כולנו כבר רגילים מבית ספר למדידות החום, שמירת המרחק והמסיכות. יודעים שזה מה שצריך לעשות ופשוט עושים את זה. הדבר היחיד שהפריע לי היה שאסור להכניס מלווים וההורים שלי לא היו יכולים לראות אותי מתחרה. הקורונה עצרה לנו את הליגה לנוער באמצע העונה וזה נתן לי יותר מוטיבציה ללכת עד הסוף בתחרות הקלע של המדינה. המשכתי להתאמן על יכולת אישית כמובן, אבל התאמנתי יותר ל'קלע', באמצע עונה רגילה לא הייתי יכול לעשות את זה".

כמה התאמנת לקראת התחרויות?
"כמה שרק יכולתי, 5-6 פעמים בשבוע. בשלבים הראשונים היו ימים שעבדתי פעמיים-שלוש ביום. הייתי מסדר לעצמי את התחנות כמו בתחרות עצמה ומדמה שאני מתחרה בערב. עבדתי באולמות בנהלל ובגבת בלי סוף ואני שמח שזה השתלם".

היעדר הקהל במגרשים עזר או הקשה עליך?
"כשיש המון קהל כמו בשנה שעברה ולפני הקורונה, מן הסתם יש יותר לחץ. אבל השנה כאמור היה לי יותר קל, באתי רגוע יותר. גם אם היה קהל, לא הייתי מרגיש הבדל משמעותי לדעתי. ברגע שאתה עולה לזרוק, אתה לבד על המגרש בכל מקרה וכל מה שצריך זה ביטחון עצמי. עם קהל, בלי קהל – לי זה לא ממש משנה".

איך שמעת על התחרות?
"נחשפתי אליה בפייסבוק ובאינסטגרם של מנהלת הליגה וכמובן באפליקציה, גם דיברו על זה אצלנו במועדון והרבה הלכו להתחרות. אני באופן אישי הלכתי לתחרויות ביחד עם בן דוד שלי, עמית פרטוק והלך לשנינו טוב. אני מאוד אוהב את התחרות הזו, כיף גדול שיש אותה".

גם בחצי הגמר וגם בגמר ניצחת בשובר שוויון. תאר לנו את ההרגשה הזו בכמה דקות האלו בין תחילת הרבע הרביעי עד לתחרות המכריעה.
"וואו, זה היה מותח מאוד. קצת התבאסתי שלא סיימתי את זה ישר כי הייתה לי הזדמנות לנצח עוד לפני כן, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי וניסיתי להתמקד כמה שיותר לקראת שובר השוויון. ברגעים האלו לא מעניין אותך כלום, לא המשחק, לא מה שהיה קודם, כלום. רק התחרות עצמה".

בזכות ההתקדמות שלך לשלבי הגמר, היית בין היחידים בארץ שראה את המשחקים במגרש ולא בטלוויזיה. איך זה היה?
"חוויה מדהימה, זה משהו שאני אזכור הרבה שנים. זה היה מאוד מוזר להיות בקהל כשפתאום היציעים ריקים וכל האוהדים נאלצים להישאר בבית. אני שמח על הזכות שהייתה לי, לא אשכח את זה. במיוחד שבכל המשחקים בפיינל פור הייתה דרמה גדולה".

יש מתמודד שחששת ממנו במיוחד?
"שאלה קשה, כי הייתה רמה גבוהה מאוד וכולם ראו את זה. היו השנה מתחרים מצוינים שעשו תוצאות גבוהות מאוד. אין איזה מישהו ספציפי שאני יכול להגיד, כי כולם בשלבים המתקדמים היו טובים מאוד. גם לא כל כך התרכזתי במי שנגדי, אלא רק בעצמי ובמה שאני צריך לעשות. ידעתי שאני רוצה לבוא ולעשות את המיטב כדי לנצח".

יש לך איזה מודל לחיקוי, שחקן שאתה מסתכל על הזריקה שלו במיוחד?
"פה בארץ זה תמיר בלאט, גם הזריקה שלו יפה והוא קולע טוב מאוד ממרחקים גדולים. באירופה זה שיין לארקין, אני אוהב את הג'אמפ שוט שלו מבחוץ, איך הוא יוצא לקליעה וכמה הוא יציב בזריקה".

זה מקרי שבחרת בשני שחקנים לא גבוהים במיוחד?
"אני עכשיו 1.80 מ', אני מקווה לגדול עוד כמובן אבל כרגע אני לוקח את המשחק שלי למקומות האלו ומסתכל על שחקנים במימדים האלו. בוא נגיד ככה, אני פחות מסתכל על שחקנים בגובה 2.00 מ' שמטביעים על יריבים".

מה השאיפות שלך לעתיד?
"מבחינה אישית, לשחק ברמה הכי גבוהה שאני יכול, אם זה בליגת העל או ביורוליג. יש לי עוד שנתיים בנוער, יש לנו בהפועל עמק יזרעאל קבוצה טובה מאוד ואנחנו שואפים רחוק. אנחנו רוצים ללכת הכי רחוק שאפשר בפלייאוף בשנה שעברה ואולי אפילו לזכות באליפות. נבוא רעבים מאוד, צריך להתחיל חזק ולא להרפות כל העונה".

יש לך טיפ מנצח למשתתפים בשנים הבאות?
"הכי חשוב זה לבוא רגועים לתחרויות ולהתאמן כמה שיותר לפניהן. אל תבואו לחוצים, תיהנו ותעשו את הכי טוב שלכם".

תעודת זהות

שם: רוי אביב
גיל: 16
מגורים: קיבוץ גניגר
מחלקת נוער: הפועל עמק יזרעאל
שחקן אהוב: תמיר בלאט ושיין לארקין