שוקע לפינה: השיטה של דימיטריס איטודיס

הכדורסל ההתקפי של דימיטריס איטודיס מעורר בשנתיים האחרונות הרבה אמוציות בקרב חובבי כדורסל. אם תגלשו בפיד הכדורסל ברשת החברתית המועדפת עליכם, תיתקלו כנראה בטענות על כדררת, קבוצתיות לוקה בחסר, היעדר תחכום ואפילו חוסר שיטה. המטרה של הטור הזה, ושל כל הטורים הבאים של המדור החדש "שוקע לפינה", היא לא להיכנס לוויכוחים אמוציונליים או לקחת צד – מי מאמן יותר טוב, מי פחות טוב, מי צודק ומי טועה. מבחינתנו, כל מאמן בליגת ווינר סל ראוי. אנחנו כאן כדי לתת לכם, האוהדים, מבט מעט מעמיק יותר על הטקטיקה וההחלטות המקצועיות של האנשים על הקווים. ונתחיל דווקא במה שמכונה לפעמים "איטודיס-בול".

נתחיל במה שאמור להיות מובן מאליו: לדימיטריס איטודיס יש שיטה. למעשה, הוא ככל הנראה מחויב אליה יותר מרוב המאמנים. אפשר להתווכח על יופי, אבל קשה לערער על ארון תארים, ולאיטודיס יש שני גביעי יורוליג, יורוקאפ אחד ועוד שלל תארים מקומיים (בינתיים לא בישראל). אם מנסים לתת כותרת לאני מאמין ההתקפי של המאמן היווני, ושל עוזרו סטפאנוס דדאס, אפשר לשאול מכותרת ספרו של ישי שריד, "מגלה החולשות" (מומלץ בחום!). נסביר: ברגע שצץ בדו"ח הסקאוטינג של הפועל תל אביב שחקן הגנה עם מגבלות, עם רגליים איטיות, עם משמעת הגנתית לוקה בחסר או עם כל חיסרון אחר, אז איטודיס "ירכב" על המגבלה הזאת פעם אחר פעם, גם אם פירוש הדבר ששחקן התקפה אחד יכדרר הרבה, שפחות שחקנים יגעו בכדור ושחלק מהאוהדים ביציע מהבית ירטנו. העיקר לקלוע.

ננסה להדגים. אני מנחש שבדו"ח הסקאוטינג על אשדוד זיהו איטודיס ועוזריו שהרגליים של בן קלהון גולד, הקלעי הקטלני של העולה החדשה, לא מגיבות מהר בהגנה, במיוחד מול פיק אנד רול. כאן מגיע העיקרון הראשון, שלא נתעכב עליו יותר מדי - כדי לנצל חולשות, הפועל תל אביב משחקת בדרך כלל יחסית לאט, מגיעה להתקפה המסודרת ואז דואגת לייצר מיסמץ' - בדרך כלל גארד יצירתי ומהיר נגד גבוה איטי.

במהלך מתחת, בשלהי הרבע הראשון, אנטוניו בלייקני הולך לתרגיל שהוא ככל הנראה הכי נפוץ כיום בכדורסל, היי פיק אנד רול. תוכלו לראות את איש וויינרייט מסמן לגבוה השני של האדומים, איתי שגב, להישאר בגב של ההגנה, מסיבה פשוטה: גולד, הקורבן במקרה הזה, שומר את וויינרייט. וויינרייט חוסם לבלייקני (פיק אנד רול) אבל עם החסימה הראשונה אשדוד דווקא מסתדרת היטב - מרקיז מקדאפי ששומר את בלייקני עובר בכוח, גולד קופץ מעט לכיוון הכדור כדי לעזור לו (פעולה שמכונה בעגה המקצועית "show") והסכנה לכאורה חלפה. אלא שאם איטודיס ימצא נקודה כואבת, הוא ימשיך ללחוץ עליה. אז וויינרייט נותן חסימה חוזרת לבלייקני (Rescreen בעגה המקצועית), והיא הרבה יותר מוצלחת. מקדאפי נתקע בחסימה, גולד נאלץ לבצע חילוף ולנסות לשמור את בלייקני, והסקורר של הפועל תל אביב עושה את מה שהוא עושה טוב מכולם, אולי באירופה כולה: קולע. שלשה במקרה הזה.
הלאה, לשחקן החם ביותר של הפועל תל אביב במשחק, יוג'ין ג'רמן. באירופה הוא ממעט לשחק, אבל בליגה, בהיעדר מיציץ' ובראיינט, הוא העוגן ההתקפי בקו האחורי, יחד עם בלייקני. בתחילת הרבע השני, בר טימור מוביל כדור, בעוד וויינרייט ושגב חוסמים חסימה מדורגת לג'רמן, שמקבל את הכדור על קשת השלוש, מול הסל (Top Of The Key). זוכרים את גולד ואתגריו ההגנתיים? איטודיס בטוח זוכר. שגב חוסם לוויינרייט שעליו שומר גולד, מהלך שמכונה Ram Screen, חסימת ניגוח בעברית, שמאפשרת לוויינרייט לנוע למעלה עם יתרון קל על השומר שלו. ג'רמן ממתין לחסימה בסבלנות; עומר בן דוד, השומר שלו, נתקע בחסימה; וגולד שוב מנסה את כוחו בהגנת ה-Show שהזכרנו קודם. המתאזרח האמריקני ממהר לחזור לוויינרייט, בן דוד עדיין לא בכיוון, וג'רמן קולע שלשה חופשית וקלה.
אז את עיקרון זיהוי החולשות בהגנה המחשנו, אבל זה רק חלק מהסיפור. אחד הדברים שאיטודיס מכתיב בצורה שנראית יותר נהירה - או נוקשה, תלוי בנקודת המבט - מאשר מאמנים אחרים היא ההיררכיה. ראשית, ברור איזה שחקן אמור לזרוק יותר ואילו שחקנים פחות. ג'רמן, לשם ההמחשה, זרק נגד אשדוד 20 פעם מול 43 של שאר שחקני הקבוצה במצטבר, כלומר כמעט שליש מהזריקות. מבחינת איטודיס, כדורסל זה לא סוציאליזם, ואין שוויון הזדמנויות. בינינו? צודק.

נקודה נוספת, וחשובה לא פחות, בשיטה של איטודיס, היא שהשחקנים שאינם גארדים מובילים ויצירתיים יודעים היטב מה מצופה מהם לעשות ובעיקר ממה הם אמורים להימנע. הנה דוגמה קלאסית מהמחצית השנייה: הפעם הפיק אנד רול הוא בין ג'רמן לחוסם דן אוטורו, כשאמיר קופי ממוקם מתחת לאוטורו ויוצא מיד אחרי שהוא מתגלגל לסל לאזור הטופ אוף דה קי (גרסה של פיק אנד רול ספרדי - מושג שאתם בוודאי שומעים בשידורים ונסביר בהרחבה במדורים הקרובים).

הפעם ג'רמן חש שלא הצליח לייצר יתרון, ומוסר את הכדור לוויינרייט בפינה. התפקיד ההתקפי של אישמעיל המכונה איש בהפועל תל אביב ברור מאוד: הוא אמור לזרוק שלשות מהפינה כשהוא חופשי. וזהו, בגדול. בשני משחקים העונה הוא זרק 12 פעמים לשלוש ורק 3 פעמים ל-2 (לאחוזים הלא מוצלחים לא ניכנס כרגע). ההגנה של אשדוד סוגרת את וויינרייט במה שמכונה "קלוז-אאוט", ולוקחת לו את הקליעה משלוש. וויינרייט חודר דרך הקו, ומבחין שהדרך לסל חסומה. שחקנים פחות ממושמעים היו עשויים לנסות במצב הזה לחדור לסל בכוח, אולי עם הגב לסל, אולי לזרוק מחצי מרחק. בהפועל המתוכננת של איטודיס זו לא אופציה. וויינרייט מוציא את הכדור לקופי, שחקן אחד על אחד לא רע שהגיע מה-NBA. אלא שקופי יודע שעל הפרקט יש שחקן חם יותר, ג'רמן, ומוסר אליו את הכדור.

מיד לאחר מכן קופי נע לכיוון ג'רמן בפעולה שמכונה Ghost Screen, חסימת רפאים. הוא לא ממש חוסם לג'רמן, אבל מייצר עבורו ריווח מצוין לחדירה ימינה פשוט כי פינה את האזור שבו שהה. ג'רמן מנצל את הריווח - וגם את העובדה שאוטורו חוסם מצוין את השחקן שלו, קודוס ווהאב, ומונע ממנו לתת עזרה (מהלך שמכונה "גורטאט", על שם שחקן העבר הפולני שהצטיין במהלך הזה ב-NBA) – ומסיים בליי אפ קל.
יש כמובן הרבה נדבכים בשיטה של איטודיס, אבל אלו העיקרים שלה - קצב איטי יחסית; איתור חולשות של היריבה; יצירת מיסמצ'ים; וניצול מגינים עם רגליים איטיות; והיררכיה ברורה - יש שחקנים שתפקידם לייצר ולזרוק, ויש כאלה שאמורים לתרום מעמדות מאוד ספציפיות ולעשות בדיוק מה שהם יודעים. בדרך כלל זה עובד, כפי שקרה מול אשדוד. האם זה כדורסל יפה? ככל הידוע, איטודיס לא מתוגמל על אסתטיקה.

היווני נבחן בניצחונות, ומשחק הליגה הקרוב מול הפועל ירושלים (יום א', 20:55) יספק לו משוכה משמעותית. הבדלי הגישה והסגל בין הקבוצות בין היורוליג לליגה המקומית ידועים – ובעוד ירושלים שואפת לשחק בהרכב דומה בשתי המסגרות, בהפועל תל אביב הופך ג'רמן משחקן משני באירופה לגורם משמעותי בישראל, לפחות בינתיים. אם נכנסים לראש של איטודיס, אפשר להעריך שהוא לכל הפחות יבחן את הרגליים של לורנזו בראון, אחרי כמעט שנתיים בלי כדורסל, וגם את אלה של המפלצת המכונה קנת' לופטון הבן. סביר להניח שגם ההרכב הנמוך יחסית של ירושלים, בין אם קייקוק ובין אם מילטיץ' יירשמו בעמדה מספר 5, יזכה לדגש בדמות הנחיה לגארדים לתקוף את הטבעת. לסשה אוברדוביץ', מנגד, יהיו מן הסתם רעיונות ותכנונים משלו. מכל מקום, מפגש בין שני מאמנים שהגיעו לפיינל פור היורוליג, אחד ממש לפני שנתיים - הוא אירוע נדיר, ומשמח במיוחד, בליגת העל.