מבט מהדלת האחורית: גלגולו של הפוסט-אפ

--- מאת עומר אריאן ---

את אחד מהטורים הקודמים פתחתי בלספר קצת על אייזק ניוטון - אחד מגדולי הפיזיקאים אי פעם. הפעם, רציתי לפתוח דווקא עם מדען אחר – דרווין (צ'ארלס, לא קיצ'ן). דרווין, כמי שנחשב לאבי האבולוציה, המציא והגה את המנגנון לפיו מתפתח ומתנהל העולם – מנגנון הברירה הטבעית. לפי התיאוריה, מיני בעלי חיים שהנתונים הפיזיולוגיים שלהם גורמים להם להיות עם חיסרון יחסי על פני מינים אחרים – ייכחדו. וממש כמו הטבע, כך גם הכדורסל שכולנו מכירים מתנהל. אלמנטים ושיטות שמתגלות פחות יעילות מאשר אחרות – פשוט ייכחדו. ייכחדו, ויפנו את מקומם לטרנדים חדשים יעילים יותר. התפתחות תמידית. האבולוציה של הכדורסל.

• לטורים הקודמים: התקפת מעבר | חזרה מפסק זמן | אומנות הבק-דור | פיק אן רול ספרדי | הכנסת כדור

וכך, נמשך ומתגבר תהליך הגסיסה של אחד מהאלמנטים המוכרים והוותיקים שפשוט הולך ונעלם מעולם הכדורסל: הפוסט-אפ. המהלך הנודע, במסגרתו לוקח שחקן גבוה וחזק את יריבו לתוך הסל תוך שהוא משתמש בגבו כדי לחפור את דרכו פנימה ולהגן על הכדור – הולך מן העולם. ממש כמו הביטוי בו נקרא האלמנט בעברית כדורסלנית של פעם: "מוריד אותו לאותיות".

קרב החפירות לתוך הצבע שכל כך אפיין את הכדורסל של פעם, פשוט לא רלוונטי יותר. פעם, היה זה קארים עבדול-ג'אבר שיצר מהלך חדש וקטלני מעמדת הפוסט-אפ, שאקיל אוניל שהפגין דומיננטיות אינסופית עם הגב לסל או האקים "דה דרים" אולאג'ואן שבנה קריירה על עבודת הרגליים שלו מאותה עמדה בדיוק. כיום, אלו כבר אינם. הגבוהים "הקלאסיים" התחלפו בגבוהים קולעים, ניידים וורסטיליים ומהלך הפוסט-אפ התחלף בחיתוכים, פיק אן רול ומשחק של גארדים. אבולוציה.

את דברי ההספד הללו, מוקדם להגיד. כן, אפשר להגיד בבירור ובכנות שמהלך הפוסט-אפ כפי שאנחנו מכירים אותו – לא מתקיים. לא באותה צורה. מעטות הקבוצות שמשתמשות בפוסט-אפ כאופציית ייצור נקודות ראשית ומעטים השחקנים שבונים על משחק הגב לסל כנשק העיקרי שלהם. דרכו של עולם: עניין של היצע וביקוש. עם זאת, במיוחד בשנים האחרונות, חזרו המאמנים להבין את כוחו של הפוסט-אפ. ממש כמו באבולוציה, מיצו המאמנים את נקודות החוזק והיתרונות הקיימים במהלך הפוסט-אפ כאשר את חסרונותיו ובעיותיו הרבות – זרקו החוצה. הפוסט-אפ הוא אינו עוד הדרך הראשית לייצור נקודות אבל הוא בהחלט כלי התקפי משמעותי וחזק כמעט בכל פילוסופיה התקפית. איך? למה? כמה? בשביל זה אנחנו פה.

אז נתחיל מההתחלה – למה בעצם להשתמש בפוסט-אפ? הסיבות להשתמש במהלכי גב לסל במסגרת ההתקפה הן רבות ומגוונות - החל מהאפשרות לשליטה בקצב המשחק והאטה שלו, דרך היכולת לגוון ולנהל את המשחק מתוך הצבע במקום מחוץ לקשת ועד האפשרות לריווח חשוב שנוצר כתוצאה מהכנסת הכדור פנימה וכיווץ ההגנה בעקבותיו. יתרונות רבים ומגוונים. בתקווה שהשתכנעתם, אתם אמורים לשאול עכשיו - איך עושים את זה אתם שואלים? אז בואו נתחיל.

השלב הראשון הוא פעולת ההכנה. כלומר, סך כל הפעולות שנעשות לפני קבלת הכדור של הגבוה בתוך הצבע ומצב הדברים ברגע הכנסת הכדור. כל אלו, מטרתם למקסם את הרווח שיוכל ליצור הגבוה ממהלך הפוסט-אפ הקרב ובא. שני העקרונות המנחים בכל הנוגע לפעולת ההכנה הן ריווח ותנועה. בכל הנוגע לריווח – ההתקפה צריכה לוודא שהכנסת הכדור מתבצעת כאשר הפינה הקרובה למהלך ריקה. כלומר, אין שחקן קרוב מספיק כדי להצליח ולשמור גם על המצ' אפ שלו וגם על מהלך הפוסט-אפ. כך, תוכל פעולת ההכנה להשיג את מטרתה ולתת לגבוה שקט תעשייתי לעשות את שלו.

העיקרון השני הוא עיקרון שנוגע לתנועה. תנועה של ההגנה. הרציונל שמאחוריו הוא שלפני שתתבצע הפעולה העיקרית, במסגרתה אנחנו רוצים לפגוע בהגנה (הפוסט-אפ) ההגנה צריכה לזוז קצת. התזוזה הזאת, תהפוך את היכולת שלה להגיב בזמן אמת למהלך לבעייתית הרבה יותר. תשאלו את עצמכם - איך יותר קל לשמור? ממצב יציב וסטטי או ממצב תנועתי ולא צפוי? התשובה ברורה. גם להתקפה. ולכן, לפני הכניסה לפוסט-אפ תנסה ההתקפה לבצע תנועה כלשהי שתזיז את ההגנה ותמנע ממנה להגיב בצורה אופטימלית למהלך הפוסט-אפ.

סוג ראשון של תנועה כזאת נקרא "סווינג" – כינוי שנוצר להעברת הכדור מצד אחד של המגרש לצידו השני. ורק לאחר הסווינג הזה, תתבצע הכנסת הכדור לתוך עמדת הפוסט-אפ.

סוג נוסף של תנועה שאפשר לבצע הוא מהלך משני. כלומר, באמצעות עירוב השחקן שאמור לקבל את הכדור בפוסט-אפ באיזשהו מהלך (פיק אן רול, חסימה רחוקה מהכדור וכו') לפני המהלך העיקרי מספקת ההתקפה הסחת דעת. שומר שמרגיש קצת לא בנוח, קצת בתנועה וקצת בלחץ – כל מה שצריך כדי למקסם את הרווח ההתקפי.

אבל עד כה, רק הכנו את הקרקע. כרגע, אם עשינו הכל נכון, אנחנו אמורים להיות במצב הכי טוב ליצור יתרון ממהלך הפוסט-אפ. כעת, כל שנותר הוא לנצל את היתרון הזה. המטרה ההתקפית לאחר שנכנס הכדור לתוך עמדת הפוסט-אפ היא העמדת ההגנה בפני בחירה (כמו תמיד). בחירה בין עזרה על הגבוה שעומד עם הגב לסל, כדי למנוע את היתרון שהוא עלול ליצור לבין הישארות בעמדות המקוריות כדי לא ליצור יתרונות נוספים להתקפה. באמצעות תנועה מסביב למהלך הפוסט-אפ תזוז תשומת הלב של ההגנה ממהלך הפוסט-אפ עצמו לשחקנים שמסביב. היכולת של ההגנה לשמור על הגבוה המסוכן - יורדת. ואם יבחרו בכל זאת ללכת ולסייע? יענשו בהתאם. זו המטרה. כרגיל, להעמיד את ההגנה בפני בחירה.

האלמנט הראשון שנראה כמעט בכל מהלך פוסט-אפ הוא מהלך חילוף הכנפיים. לאחר הכנסת הכדור, ידאגו שני שחקנים להחליף מיקום. זה הכל. חסר חשיבות, לא? אז זהו, שלא. החלפת המקום דורשת מההגנה להסב מבט ובעצם להתרכז במשהו שהוא לא מהלך הפוסט-אפ עצמו. זה כל המטרה.

לאחר מכן, נוכל לראות מיני סוגים של חיתוכים בהתאם לכיוון ממנה תביא ההגנה את העזרה. אם מביאה ההגנה עזרה מהצד הקרוב לגבוה החופר – תעדיף ההתקפה לחתוך דרך האמצע/החצי פינה ולהעניש את ההגנה על העזרה שהביאה.

אופציה נוספת, אם העזרה של ההגנה מגיעה דווקא מהצד החלש, היא שימוש בחיתוך בייס-ליין. חיתוך דרך קו הבסיס מאחורי ההגנה במטרה להעניש עזרה מסוג שכזה.

שכנעתי אתכם בתחילת הטור, שעל פי תורת האבולוציה של דרווין מינים נעלמים מהעולם. אבל האמת, שזה לא באמת נכון. דרווין טען שמינים נעשים טובים ומותאמים למציאות שלהם יותר ויותר עם הזמן. כך גם הפוסט-אפ. העובדה שהוא לא משוחק כפי שאנחנו רגילים אליו לא אומר שהוא נכחד. הוא השתנה. על אף שהוא לא אחראי ראשי לייצור נקודות כמעט באף קבוצה – הוא כלי לגיטימי. הוא נשק התקפי נהדר שאם מבוצע נכון וטוב, יכול ליצור יתרונות רבים וחשובים. לנצח משחקים. גם בתצורתו הנוכחית. אבולוציה. נתראה בשבוע הבא!